בניאס תחתון

טיול מים לאוהבי המים – הבניאס

 

תחילה מעט על מים ועל יהדות.

אחד החגים בתוך חג הסוכות, הוא חג המים – הנקרא: "שמחת בית השואבה".

בימי בית שני נהגו לחגוג בחג הסוכות את חג ניסוך המים על המזבח, המוכר לנו מהשם: "שמחת בית השואבה".

את המים לניסוך על המזבח, היו מביאים ממעיין השילוח אל בית המקדש.

סביר להניח, שיש קשר בין שמחה זו לעונת השנה.

אנו בסתיו, בואכה חורף, ומקווים, ומצפים, שהשנה תהיי ברוכה בגשמיה.

בימנו, שני דברים שאנו מקיימים שייכים לעניין זה:

 

הראשון, שמחת בית השואבה, כפי שנהוג בקהילות דתיות שונות בארץ (מומלץ לבקר בבני ברק, בימי חול המועד, ולהתרשם מהחגיגה, אנא, הגיעו בלבוש צנוע).

השני, ביום שמחת תורה, בסופו של חג הסוכות אנו מתפללים על הגשם. יתכן, שתפילה זו, באה במקום אותו ניסוך, או שהניסוך היה חלק מאותו הטקס בבית המקדש.

 

לחגיגות בית השואבה, ניתנו טעמים שונים, אחד המדרשים היפים לעניין, המובא בבראשית רבא.

המדרש בבראשית רבא המתייחס למסעו של יעקב אבינו מכנען לחרן דורש את: "וירא והנה באר בשדה"

באר - זו ציון.

הנה שם שלשה עדרי צאן - אלו שלש רגלים.

כי מן הבאר ההיא ישקו - שמשם היו שואבין רוח הקודש.

והאבן גדולה - זו שמחת בית השואבה. 

 

אמר ר' הושעיא למה היו קורין אותה שמחת בית השואבה? - שמשם היו שואבין רוח הקודש.

ונאספו שמה כל העדרים - באים מלבוא חמת עד נחל מצרים.

וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן- שמשם היו שואבין רוח הקודש.

והשיבו את האבן על הבאר למקומה - מונח לרגל הבא, (בראשית רבה פרשה ע"ח).

 

כאמור, זהו מדרש אחד מיני רבים המנסה להסביר ולהתמודד עם שמחת המים המיוחדת בימי חג הסוכות.

 

בעקבות מדרש חג המים, נצא לחוות מים, נצא לטיול מים בארץ מעיינות מים, אל נחל הבניאס.

 

בניאס – או פניאס?

מה מקור השם, "בניאס", ואיך נכון להגות זאת: בניאס באות ב' או פניאס באות פ'....

יקל עלינו להבין אם נתחקה אחר מהותו של המקום.

ובכן הנחל, נקרא על שם המקדש שהיה בו, שהיה מקודש לאל היווני פאן. שרידיו נמצאים בחלק העליון של הנחל, בתוך השמורה (טיולנו, לא מגיע לנקודה זו).

פאן, הוא אל הרועים, המוזיקה והשעשועים. מיוונית התגלגל לרומית ונקרא: פאונוס. דמותו, מופיעה בספר/סרט נרנייה (האריה, המכשפה וארון הבגדים), שם הוא החבר של לוסי.

לפאן דמות סאטיר, חצי גופם העליון דמות אדם עם קרני תיש וזקן תיישי. חצי גופם התחתון

מסופר כי פאן נולד מהאל הרמס ומבת התמותה פנלופה. מקום שבתו הוא בארקדיה. אביו לקח אותו לשמיים כדי שישעשע את האלים במעשי השובבות שלו.

פאן העדיף את החיים שעל פני האדמה, וחזר לארקדיה. בארץ, היה לחלק מהחבורה שהסתובבה עם דיוניסוס, אל היין.

פאן היה ידוע כרודף נשים (כיום היו אומרים בוודאי הטריד נשים רבות), ובעיקר אחר הנימפות. סירינקס, סרבה לחיזוריו, במצוקתה פנתה לאלים, ואלה הפכו אותה לקנה. פאן לא ויתר, ובגעגועיו, היה חותך את הקנה, ונושף לתוכו את כאבו, ואת געגועיו.

קנים אלו, בגודלם השונה, יצרו את חליל הפאן.

פאן, הפליא לנגן בחליליו ויצא לו שם של נגן פלאים. החליל אשר יצר מהקנים נקרא על שמו.לאחר מכן, חיזר אחר הנימפה אקו, שאף היא סירבה לחיזוריו, צעקותיה הדהדו בין ההרים ויצרו את ההד, במנוסתה הידרדרה בין ההרים קולות דרדור האבנים ונפילתה, יצרו את האקו (ההד).

האל פאן - סוסיתא.jpg

מראהו של פאן, הפחיד את הרועים, ואת שואבות המים, ומי שנתקל בו ביער, או במרעה, היה מקבל את הפחד מפאן – הלא היא הפניקה.
אם כבר, עסקנו בהד, הנה מה שכתבה לאה גולדברג על ההד, לדעתי, שיר זה מפרש יפה את משמעות ההד שיצר האל פאן:

ההד - לאה גולדברג:

הנה בטבור השמיים עומד ההד / כענן כבד עקר ללא מטר.

עומד ואיננו חוזר אל קולי הבודד / אל קולי האובד, המיותם, המיותר.

אשא לשמיים קרים תפילה דלה / אפיל תחנוני אימה מול הדממה:

שמיים בקשו רחמים על מילה שגמלה / אל יהי השיר לשממה.

 

צרפתים – בריטים וכל השאר:

מה שהתחיל בשיחות שנקראו, "הסכמי סייקס פיקו", בימי מלחמת העולם הראשונה, והמשיך לתוך ימי המנדט במה שיקרה לימים: "הסכם ניוקומב – פולה" או בשמו האחר: "ההסכם הפרנקו – בריטי" נחתם ב-1923 כקו הגבול בין ארץ ישראל של המנדט הבריטי, לבין סוריה ולבנון של המנדט הצרפתי.

בהסכם זה, הכפר והמעיין, מהווים חלק מסוריה, ואילו המשך הנחל בידי ארץ ישראל.

מלחמת העצמאות קיבעה את אותו קו גבול כפי שנקבע על ידי הבריטים והצרפתים. החלק התחתון , נשאר בידי ישראל, וראש הנחל בידי הסורים, שיהיה עד 67 לשטח המפורז.

 

מי הנחל, החשובים היוו גורם לסכסוכים בינינו לבין הסורים.

ב-1964 ניסו הסורים להטות את מי הנחל לצדם, כל זאת בניגוד לחוק הבינלאומי.

דבר זה יצר מתיחות אשר בשיאה היה מהלך צבאי (אוגוסט 65) בו השמיד צה"ל, את הציוד הסורי.

אלא, שהעניין לא הסתיים בזה, רק במלחמת ששת הימים נסגר הסיפור הזה. במלחמה זו, בקרב טנקים באזור הזה, נפל טנק סורי אל מימי הבניאס, והוא נמצא שם עד היום.

 

יוצאים לדרך:

התלבטתי, היכן להתחיל את הטיול שלנו.

עיקר טיולנו, בבניאס התחתון, שאינו בתחום השמורה בתשלום, אך ישנם שני אתרים, שקצת קשה לי לוותר עליהם, והם המפל, והמרפסת התלויה.

ביודעי, שעלות הכניסה לגן, אינה נמוכה, אני מתקשה.

ובכל זאת, אתחיל מנקודה זו. ומי שמתקשה, יוכל להתחיל מבית העלמין של קיבוץ שניר, ולוותר על שני האתרים הללו.

מרפסות תלויות באוויר:
גם אם בעבר טיילתם בבניאס, דרך תנועת הנוער, בית הספר או הצבא, הרי שעדיין יש לכם מה להכיר. המרפסת התלויה, שאורכה כ-100 מטרים, מאפשרת הצצה לקניון בזלת, מקום שלא היה נגיש לפני כן, ואל יהיה הדבר קל בעיניכם.
הרעיון וההשראה הגיעו מקניון וינטגר בסלובניה. תהליך התכנון והביצוע לקח זמן, היות והיו לא מעט דיונים על נחיצותה של המרפסת, ועל מיקומה. נערכו בדיקות אקולוגיות, הידרולוגיות וגאולוגיות. לבסוף יצאו לדרך לביצוע.
ב2009 חיזקו את המרפסת ואת המסלע שמתחתיה בעבודה רצינית ביותר, אל הסלע הוחדרו ברגיי סלע מיוחדים באורך של כ-7 מטרים כל אחד.

המרפסת התלויה - 3.jpg
הטנק ההפוך אפשרות ראשונה.jpg

טנק הפוך במים:
נסיים את הקטע של המרפסת, נמשיך בדרכנו בסימון השחור, היורד לבניאס התחתון (שימו לב, לא לעלות חזרה לקיבוץ שניר, אלא להמשיך למטה במורד), עד שנגיע לשער מסתובב המוציא אותנו מהגן הלאומי.
נמשיך במורד בשביל השחור (בינתיים), עד שנפגוש שלט המורה לכיוון הטנק (הסורי). אם נפשכם חשקה בהרטבה קלה, זו בהחלט הזדמנות, וכדאי לבחור בה.
רדו, במורד השביל עד לטנק. המים במקום זה די רגועים, כך, שניתן לשכשך בהם. יתכן שהימצאותו של הטנק בנחל, יוצרת מעין סכר, אשר מרגיע את מימי הנחל.

מפל הבניאס - 2.jpg

אל המפל הנפלא
לאחר שעברנו את עמדת התשלום, נצעד, אל המדרגות, בדרך, מתחת לאלון זקן ועתיק, נוכל לערוך תצפית יפה לאזור. המדרגות ייקחו אותנו לצומת דרכים: שמאלה למפל הגדול והמרשים – ימינה למרפסת התלויה.
אנו נצעד שמאלה למפל הגדול. עוצמתו של המפל, והעיר הסמוכה אליה, גרם ליוסף בן מתתיהו לטעות, ולחשוב, שהבניאס הוא המזין העיקרי של הירדן. למעשה הדן גדול ממנו, ומהחצבני גם יחד. זה כמובן לא מוריד מיופיו ועצמתו של המפל.
נחזור, בדרך בה באנו, אל הצומת, ומשם נמשיך למרפסת התלויה (שימו לב, לשלט המורה על נקודת הכניסה אליה).

הגשרים של נחל הבניאס:
נעלה חזרה לשביל ממנו הגענו, ונמשיך במורד הנחל, עם השביל השחור. בדרכנו, נעבור גשרים מעל המים, נחמד לעמוד מעליהם, ולראות את המים השוצפים מתחת.
הגשרים מעבירים אותנו מגדה לגדה, נמשיך בשביל כשאנו בצדה המזרחי של הגדה. השביל השחור פוגש בשביל האדום, אנו נמשיך עם האדום.
האדום, יורד קרוב למים במספר נקודות, ובמקומות בהם נפלו גזעים למים, ושורשים עבותים משתרגים אל תוך הנחל, נוצרות מעין לגונות רגועות בהן ניתן לשכשך.
הנחל, עובר, בין עצי דולב ענקיים, ובין עצי ערבה. הצל כאן מרבי, כך, שגם ביום חם, נעים כאן.

גשר - 4.jpg
שאר ישוב.jpg

אל שאר ישוב:
תוך כדי הליכה, נפגוש מספר פעמים את הסימון השחור, אנו נשמור על האדום, עד הגשר המורה לשאר ישוב.
נעלה אתו לשאר ישוב, נכנס דרך השער האחורי של המושב.
מולנו, נפגוש פינת חמד חביבה, מעין חניון קמפינג עם קיוסק, דשאים, ופיסול פסיפסי.
ניתן בהחלט לסיים את הטיול עם ארטיק קר, לילדים, וקפה למבוגרים (ואולי בירה צוננת).

בהיאחזות הנח"ל:

בספטמבר 1967, מוקמת היאחזות הנח"ל, בתחומי השטח המפורז, בדומה לאחיותיה באזור ניצנה שהוקמו בשטח המפורז.

הימים הם ימי טרום מלחמת ששת הימים. השכנים מצפון מציקים מידי פעם, ולהיות חבר בהיאחזות שניר, זו בהחלט חוויה לא פשוטה.

מה שנראה היום כל כך שקט, וכל כך נעים, מקום, שכדאי למהר ולקנות בית בהרחבה, היה פעם, חזית הגבול עם הסורים.

היאחזות הנח"ל הוקמה במקום בו הייתה אמורה לקום מצודת אוסשיקין ו'.

 

"מצודות אוסישקין" על שם מנחם אוסישקין, נקראים על שם הוגה התכנית, אשר דרש במפגיע שהישובים יקראו על שמו. כמו שקרה בשכונת רחביה.

שם שמות הרחובות על שם אנשי שם בימי הביניים, חוץ מהרחוב הנושא את שמו: "אוסישקין".

בין השנים: 1936-39 ימי המרד הערבי הציע אוסישקין הקמת שש מצודות / ישובים, אשר יוקמו על ידי התנועות השונות:

 

אוסישקין א' – דפנה – הקיבוץ המאוחד.

אוסישקין ב' – דן – השומר הצעיר.

אוסישקין ג' – מושב שאר ישוב – הנוער הציוני.

אוסישקין ד' – מושב נחלים – הפועל המזרחי – לאחר מלחמת העצמאות, יעבור לבקעת לוד.

בית הלל – הוקם באותם ימים, באותם שטחים ובכל זאת לא נחשב לאחד המצודות.

היאחזות הנח"ל שניר, היא אוסישקין ו'.

 

איזרוח:

רק לאחר מלחמת ששת הימים (נובמבר 1968), משהיה כל השטח, בידי ישראל, אוזרחה היאחזות הנח"ל שניר, על ידי השומר הצעיר.

השם: הראשון והמקורי, שהוצע על ידי המוסדות היה: "כפר משה שרת". שנים רבות נאבקו אנשי שניר עם המוסדות עד שבאוקטובר 72, אושר השם הנוכחי: "שניר".

"שניר" – הוא שמו של הר החרמון, בשפה האמורית, כפי שמופיע בספר דברים: "צִידֹוִנים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹון וְהָאֱמֹורִי יִקְרְאוּ-לוֹ שְׂנִיר" (דברים, ג', ט'.

בקיץ של שנת 1969, חיברו את שניר והמשק החקלאי לנחל הבניאס. לכבוד האירוע נחוג במשק "חג המים".

 

כל הלילה על האש

ב1970 פוצצו מחבלים את צינור הנפט אשר הניחו הבריטים מעירק ללבנון, באזור שניר (ואדי אסל). הנפט זרם כל אותו הלילה ובער כאבוקה אל לב השמיים.

חברי שניר התמודדו עם העניין, על ידי פתיחת שיבר המים עוד ועוד ועוד.... כדי לעצור את הבערה. 

השאירו פרטים
ו
נחזור אליכם