גבעות גד ובית לויה

טיולנו הפעם, למזרחו של חבל לכיש, חבל ארץ שעד לא מזמן היה קצה הארץ הנושבת. הכביש פשוט נגמר במושב שקף, שהיה האחרון ביישובי לכיש מזרח, ממנו לישובים הבאים: שומריה או להב, הייתה דרך עפר בלבד, היא דרך הפטרולים הישנה. כדי לנסוע משקף לשומריה או ללהב בדרך נורמלית היה עלייך, לנסוע משקף, לכביש 40 ממנו לצומת דבירה ורק אז לחבור ליעדך. 

חבל ארץ זה, ידע פריחה התיישבותית בעקבות חיפוש אתרי התיישבות למפוני גוש קטיף. 

נבנו (ועדיין נבנים) ישובים חדשים, ותיקים חוזקו וקלטו משפחות חדשות, כביש 6 העובר קרוב איפשר גישה נוחה למרכז הארץ. כך, שמזרח לכיש מקבל היום פנים חדשות. 

המרחב מאפשר מספר מסלולים ואתרים מעניינים, אנו נסתפק בשניים: שמורת גבעות גד, וחרבת בית לוויה.

 

לפני שנצא לטייל כמה שורות על האזור, ועל המרחב.

 

ואלה שמות:

כדרכנו, תחילה מדרש שמות:

"לכיש" - שמו של החבל כולו נגזר משמה של העיר הקדומה "לכיש". 

פירוש המילה לכיש, לא ברור די צורכו. בפעם הראשונה בה אנו נתקלים בשם לכיש, הוא בלוחות תל עמרנה, מן המאה הי"ד לפנה"ס, דורות אחדים לפני כיבוש הארץ בידי בני ישראל. 

"גבעת גד" – שם זה משמר את שמה של עיר קדומה המופיעה בספר יהושע, כאחת מערי שבט יהודה. (יהושע ט"ו - ל"ח), 

בַּשְּׁפֵלָ֑ה אֶשְׁתָּא֥וֹל וְצָרְעָ֖ה וְאַשְׁנָֽה׃ וְזָנ֙וֹחַ֙ וְעֵ֣ין גַּנִּ֔ים תַּפּ֖וּחַ וְהָעֵינָֽם׃ יַרְמוּת֙ וַעֲדֻלָּ֔ם שׂוֹכֹ֖ה וַעֲזֵקָֽה׃ וְשַׁעֲרַ֙יִם֙ וַעֲדִיתַ֔יִם וְהַגְּדֵרָ֖ה וּגְדֵרֹתָ֑יִם עָרִ֥ים אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃ צְנָ֥ן וַחֲדָשָׁ֖ה וּמִגְדַּל־גָּֽד׃ וְדִלְעָ֥ן וְהַמִּצְפֶּ֖ה וְיָקְתְאֵֽל׃ לָכִ֥ישׁ וּבָצְקַ֖ת וְעֶגְלֽוֹן׃ וְכַבּ֥וֹן וְלַחְמָ֖ס וְכִתְלִֽישׁ׃ וּגְדֵר֕וֹת בֵּית־דָּג֥וֹן וְנַעֲמָ֖ה וּמַקֵּדָ֑ה עָרִ֥ים שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃

ראיתי לנכון לצטט את הפסקה כולה ולא רק את הפסוק, כדי לאפשר לנו פרספקטיבה על המרחב כולו, באשר חלק מהשמות האחרים מוכרים לנו.

"גד" – המילה גד, דורשת התייחסות והבהרה. גד הוא בעצם שמו של אחד האלים השמיים. האל גד מוזכר בכתבים עתיקים באזור מסופוטמיה ואף בספר ישעיהו המתרה בעם העורכים לגד שולחן: "וְאַתֶּם עֹזְבֵי ה' הַשְּׁוכֵחִים אֶת הַר קָדְשִׁי, הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ" (ישעיהו, ס"ה - י"א). 

חלק מפרשני ימי הביניים (אשר הושפעו מהשפה הערבית) ראו במילה גד, את שמו של כוכב הלכת צדק. 

גד, נחשב לאל המהמרים ומשחקי המזל, ומכאן: ביש גדא, חסר מזל בר גדא בעל מזל, ובימנו בהגרלות הלוטו: חיש גד.

יתכן ויש קשר לשם אותו נתנה לאה לבן הנולד לה מזלפה "וַתֹּאמֶר לֵאָה, בגד (בָּא גָד); וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, גָּד" (בראשית, ל', י"א)

מעניינת ההתייחסות של המדרש לשם: "מגדל גד" המופיע ביהושע. המדרש דורש את שלושת השמות המופיעים בפסוק: צנן, חדשה, ומגדל גד. בהקשר של מגדל גד, נאמר שם כך: ... ּמִגְדַּל גָּד. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא .... וּמִגְדַּל גָּד, שֶׁמִּשָּׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹצֵא וּמֵגִיד מַשְׁתִּיתָן שֶׁל עֵשָׂו. כלומר, משם יוצא הקב"ה להרחיב תשתית עריהן של הגויים. יתכן, ויש קשר בין מדרש זה, למדרש אחר, המסביר את שמו של שבט גד, כשבט הגיבור בשבטי ישראל, ואשר אמור להכריע את הגויים. 

בארץ ישראל היו כמה ישובים שנקראו על שמו של האל גד: מגדל גד שאנו מטיילים בה, בעל-גד למרגלות החרמון, ויתכן, שאף שני השמות" גדי וגדיאל נגזרים משם זה. 

לאחר חורבן העיר אשקלון, על ידי הממלוכים, נבנתה עיירה קטנה מזרחית אליה, ונקראה: "מגדל", כנראה על שם מגדלי השמירה שהיו על הדרך. עם הזמן, דבק למילה מגדל השם: "מגדל עזה" על שם סמיכותה לעיר עזה. מכאן, החלה טעות, כי עם הזמן, בלבלו את השם: מגדל, מגדל עזה, עם מגדל גד. ואכן בשנים הראשונות כך, נקראה השכונה הראשונה שיושבה באשקלון על ידי העולים: "מגדל גד" עדות לכך, מפעל צינורות הבטון, אותו הקימה חברת מקורות: "יובל גד". 

 

שיח' עלי:

בראש הגבעה, אליה הולך טיולנו, קבר שיח' – הוא קבר שיח' עלי. קבר זה, כמו קברים רבים אחרים בארץ ראשיתם ומקורם לא תמיד ברורים וידועים. ובכל אופן, קבר שיח' עלי מיוחד למאות ה7-8 לספירה, כאשר במאה ה13 נערך במקום שיפוץ ושיקום. כמו בעוד קברים, גם כאן, היו שניסו לשייך לו מסורת יהודית, אלה טענו שזהו קברו של שמעון בן יעקב. 

מעניין לציין, שבסיור ההכנה אותו ערכנו, פגשנו במקום משפחות בדואים מהנגב. חלקם אמרו, ששיח' זה אין לו ייחוס בדואי, ואין לו משמעות עבורם, אחרים, טענו כי הוא קדוש לבדואים, והיה אף אחד שטען שהוא צאצא ישיר של אותו שיח' הקבור במקום (אשרי המאמין).

 

ההתיישבות באזור:

עד מלחמת העצמאות אזור זה היה דליל בהתיישבות יהודית וכלל את הישובים הבאים:

נגבה, גת, גלאון, קדמה וכפר מנחם. נגבה וכפר מנחם הוקמו כיישובי חומה ומגדל, גלאון וקדמה הוקמו בליל אחת עשר הישובים במוצאי יום הכיפורים תש"ו (אוקטובר 1946) וגת הוקמה ב1942. 

לאחר הקמת המדינה, הוקמו במזרח לכיש שלושה מושבים: לכיש – כהיאחזות נח"ל ב1955.

אמציה, של תנועת משקי חרות, אף הוא ב1955. אמציה על שם המלך אמציה בין יואש מלך יהודה, אשר נהרג באזור.

שקף, אשר הוקם במסגרת תכנית הכוכבים של שרון ב1981 אף הוא של תנועת החרות – בית"ר. השם משמר את השם הערבי: "אום א-שקף".

בגל ההתיישבות הנוכחי, חוזקו הישובים הקיימים, ואף הוקמו מספר ישובים חדשים כמו: נטע, מרשם, בני דקלים, אליאב ועוד.

 

יוצאים לדרך (מסלול מעגלי):

דרכי הגעה: על כביש 38 עד צ. לכיש, מעבר לכביש 3415 מזרחה, חולפים על פני לכיש (המושב והתל) ובפנייה לשמורת גבעת גד, פונים מערבה. נכנסים בשער השמורה (סימון שחור) בדרך בקר, עד לתחתית הגבעה שם נעזוב את השחור, ואת האוטו ונצא לצעידה רגלית. נעלה אל קבר שיח' עלי (סימון כחול). ניתן לעלות עם האוטו, אך מעדיף את ההליכה הרגלית.

נגיע אל הפסגה, הקבר משמאל לנו. נלך לראות את הקבר, ונחזור לנקודה הזו. 

נעבור לשביל הירוק, נרד אתו למטה, נעזוב אותו לטובת השחור (אותו שחור) ימינה, עד המפגש עם האדום. נעבור לאדום, אשר בתחילה הוא מעבר רכב לכלי רכב, נשים לב, כי מתי שהוא עוזבים את הדרך הרחבה, כדי לעלות אל הגבעה שמאלה (צפונה). מרגע זה אנו בדרך להולכי רגל בלבד – עד למפגש מחודש עם הירוק, נלך בו שמאלה צפונה, עד למפגש עם השחור (אותו שחור), הפעם ימינה, צפונה מזחה, עד לאוטו. 

סה"כ כ-5 ק"מ. 

 

אל קבר השיח':

לפנינו עליה בדרך רכב נוחה (כאמור, אנו נלך ברגל), כבר בתחילה נפגוש שלט של קק"ל המכריז, כי אנו ביער אמציה. כשנגיע לראש הגבעה, ישר מולנו עץ חרוב סחוף רוח ומתחתיו שלט של הרט"ג עם הוראות איך נכון להתנהג בשמורה.

נפנה ימינה לקבר השיח'.

כאמור, זהו קברו של עלי. כשיצאנו להכין את הסיור, פגשנו במקום משפחות בדואיות מהנגב, אשר לא ידעו (או לא רצו), לספר לנו על שוכן העפר אשר לכבדו, בנו את המבנה, בעל הכיפה וארבעת החדרים (אחד מהם קרס. שימו לב, אל תטפסו על הגג, זה מסוכן).

לצד, המבנה, פגשנו בדואית לא צעירה אשר אספה עלי לחמית (חוביזה) לבישול. מהחובזה, ניתן להכין יופי של מטעמים. בתוך המבנה, פגשנו את אחמד, משבט העזזמה, אשר סיפר כי הוא מצאצאי עלי (אשרי המאמין).

לצד קבר השיח' בורות מים (שימו לב, לא למעוד).

התצפית מהגבעה, מרשימה ביותר. ניתן לראות את אשקלון, אשדוד קריית גת וקריית מלאכי, בימים בהירים ניתן לראות את ראשון לציון ואף את תל אביב. 

נחזור על עקבנו, לראש הגבעה (הפינה בה פגשנו את החרוב, ומתחתיו שלט הרט"ג.

נרד בדרך ג'יפים (שביל ירוק), בדרך שלל פרחים צמחים וחרקים. ביום בו טיילנו, ראינו חגיגה שלמה של "סס הנרתיק פרוע". 

 

סיסו וסמחו בסס:

כאמור, לאורך הדרך פגשנו חגיגה של סס נרתיק פרוע. עד עתה זוהו והוגדרו כ – 800 מינים לסס, 7 מתוכם קיימים בארץ. אחד הדברים המאפיינים למשפחה זו, הוא בניית "נרתיק" שהוא מעין בית אותו הם נושאים ובתוכו הם חיים. מיד עם הבקיעה מהביצה, מתחיל הזחל בבניית הנרתיק הנטווה מקורים דביקים, אליהם הוא מדביק ענפים קטנים, חול ואבנים קטנות. 

די משעשע לראות על ענפים ועל הקרקע, חבילות של ענפים קטנים מטיילות. כשמתבוננים מקרוב, רואים שלגוש הענפים הזה, יש ראש, ושתי רגליים בולטות. 

 

 

כשנגיע למישור נפגוש בשביל השחור (ממנו התחלנו), נצעד בו ימינה כברת דרך של כק"מ, ואז נעבור לאדום, שיכניס אותנו לתוך השטח דרך שער בקר. 

השביל האדום, מתחיל כדרך רכב רחבה, אך אחרי כק"מ עוזב אותה ופונה לדרך צרה בינות לשיחים ולצמחייה (אם טעיתם ולא מצאתם את הפנייה, אתם תגיעו לאבני בטון עליהם כתוב, "שטח אש לפניך, הכניסה אסורה גם בימי שבת וחג". חזרו חזרה, כמה מאות מטרים, ומצאו את האדום הלוקח צפונה מזרחה. 

עולים בתוך צמחיית בתה של מרווה ריחנית, אשחר ארץ ישראלי, חרובים ותיקים ועבי גזע ועוד.

לקראת הפסגה נגיע לגת עתיקה חצובה בסלע, ומיד אחריה, אנו בפסגה. על הפסגה שרידי ישוב קדום, בורות מים, מחסנים תת קרקעיים, ועוד. 

נחצה את שרידי הישוב, נמשיך בשביל האדום, בדרך האדומה עד למפגש עם הירוק, נפנה בו שמאלה עד למפגש עם השחור ומשם לאוטו.

 

המורמונים באים – חורבת בית לויה:

היעד הבא שלנו, נמצא בתוך שטח אש פעיל, לכן הביקור בו יעשה בשבתות ובחגי ישראל בלבד.

דרך הגעה: אל חרבת בית לויה נגיע בכביש בו נסענו לגבעת גד, אלא שלא נגיע לכיכר המפנה אותנו לגבעת גד. כ300 מטר לפניה, ישנה פנייה צפונה לדרך אספלט משובשת (ממול ישנו מבנה גדול של רפת).

נסע בדרך זו, כ-3 ק"מ עד שהוא נגמר, שם נחבור לדרך רכב (שביל אדום), נפנה שמאלה (מערבה) כק"מ.

ואז, אל מול אבן בטון של צה"ל, פנייה נוספת שמאלה, סעו בה מעט. 

כאן נעזוב את הרכב, ונלך אל עולם שלם של הפתעות.

בחרבת בית לויה שרידי ישוב מתקופות שונות. המקום נחפר מספר פעמים, החל מהתקופה הבריטית. אך עדיין לא הוכשר לביקורי מטיילים, לכן, כל מה שאתם עושים במקום, עשו במשנה זהירות.

בין שלל הדברים שנחשפו בבית לויה, נמצאו כתובות מיוחדות על אחת מהן היה כתוב: "ישוע כאן" ובאחרת כתוב: "אלוהי ירושלים" יש הקוראים לאתר, מערת ירושלים בגלל כתובת זו.

האתר מקודש לבני כת המורמונים, באשר שם המקום לויה – מזכיר את המילה להי. להי, מופיע בספר הנבואות המורמוני, אשר נכתב על ידי מסייד הכת: גו'זף סמית.

מכלל שפע האתרים שנמצאו במקום נציע שלושה:

מערת בית הבד, ומקווה טהרה; מערת קולומבריום גדולה ויפה, ורצפת פסיפס של כנסייה. 

מערת בית הבד – ומקווה הטהרה נמצאים באותה ירידה אל מתחת לפני הקרקע. כדי להגיע אליהם נפנה מעט ימינה, כשאנו בראש הגבעה. 

המערה הימנית, היא בית בית בד, גדול ומפואר. ומשמאל לו מקווה טהרה. נזהה שזה מקווה לפי שבעת המדרגות אשר לו. בשתי המערות, נמצא פתחי כניסה למערות מילוט ומסתור מימי מרד בר כוכבא.

קולמבריום – נמשיך הלאה, בין החפירות (בזהירות רבה), עד שנגיע למערת קולומבריום גדולה בעלת מספר חללים, ובעלת תאים רבים. כאמור, היום נוטים לקבל את הדעה, שמערות הקולמבריום שימשו לגידול יונים.

הכנסייה ורצפת הפסיפס – עוד קצת הלאה, ואנו ברצפת הפסיפס של הכנסייה. הרצפה יפה ומיוחדת, שפע של צמחים ובעלי חיים, אך נדמה, שמה שנתן לה את פרסומה, היא אותה ספינת משוטים גדולה. יש שיגידו שספינה זו היא דימוי ספינת החיים של ישו. המורמונים, יטענו, כי זו הספינה שהוליכה את להי הנביא מארץ הקודש אל ארצות המערב (ארה"ב).

 

מכאן נחזור, חזרה למכנית, עד הטיול הבא.

השאירו פרטים
ו
נחזור אליכם