שרך בצת

שניים במחיר אחד

לטייל בשרך בצת נכון בכל עונה, ובכל זמן.

אם אתם בקיץ החם, הרי שרוב רוב מוצל, קריר ונעים.

אם אתם בחורף, תוכלו ליהנות מפריחה ססגונית.

השרך, והבצת מהיפים בגליל המערבי, לכן  נצפין לשם, זה כדאי האמינו לי.

 

שני נחלים, שהם מסלול אחד. השרך – והבצת, עם בונוס קטן באמצע מערה קרסטית ובה קינון של עטלפים (לתשומת לב, ב20014, הוציא משרד הבריאות אזהרה מכניסה למערה מחשש קרציות).

 

שרך בצת, הוא מסלול קווי, כך שיש לקחת בחשבון, השארת מכונית אחת בקיבוץ איילון. המסלול הוא מסלול ברמת קושי המתאים למשפחות עם ילדים. רוב רובו של המסלול עובר בנופים מוצלים, אך ביציאה ממנו, יש להתכונן לעליה מעצבנת (כמו הרבה מסלולים, גם כאן סופו של הטיול הוא בעליה).

 

נוסעים בנוף הפתוח:

בדרך כלל, אנו מתחילים את תיאור המסלול מרגע הירידה מהרכב, ותחילת ההליכה, במסלול הזה, אני מבקש להתחיל את הטיול, כברת דרך קודם, עוד באוטו.

לצורך העניין, עם המעבר לכביש 899 (כביש הצפון) נמשיך לצומת חניתה ומשם הכביש מטפס, בדרך נופית יפה ומעניינת.

 

עוברים את כביש הגישה לקיבוץ איילון (זוכרים, להשאיר כאן מכנית אחת), ממשיכים עוד קצת, ואז יש פנייה שמאלה (צפונה) לכביש צר, לחורבת דעולינה.

 

יוצאים לדרך:

לאחר שהשארנו מכנית אחת בקיבוץ איילון (ליד הקיוסק המוכר ארטיקים), ואת השנייה בחניון חורבת דנעילה, נצא לדרך, בין שיחים, חלקם פורחים כמו: הלוטמים, ואולי אף ההרדופים.

כבר בתחילת המסלול, נפגוש בבור קרסטי. הבור מכוסה בגדר, אך הוא בהחלט מצביע על הבאות, נופי קראסט, בתוך נופי צומח ים תיכוני.

 

הלאה הדרך הולכת ויורדת אל תוך החורש, ואל תוך הנחל. ניתן להיעזר בענפי העצים או בגזעים. בהגיענו אל ערוץ הנחל, נחצה את הערוץ מפעם לפעם משמאל לימין, ובחזרה.

 

ההליכה מתונה, והיא עוברת בין סלעים ובולדרים שנפלו לנחל, אי אז, בינתיים כוסו הסלעים בטחב רך וירוק, ביניהם מלבלבים שרכים שונים ביניהם: דנדנה רפואית. אם תפסיקו לרגע לשוחח בשפה העברית, הרי שתחושו שאתם ביער אירופאי.

 

מערת סתרים:

כשאנו ממש בערוץ הנחל, נשים לב, לא לפספס את הכניסה למערה (יש שילוט מטעם הרט"ג, אך כדאי לשים לב). המערה, היא מערה קרסטית, מעניינת ויפה (חובה, להצטייד בפנסים), עם מספר חללים, המעבר בין החללים מצריך יכולת טכנית, התכופפות ואף קצת זחילה.

במערה הוצב סולם, ואף יתדות למתקשים.

 

בגלל תנומת העטלפים, המערה סגורה בין החודשים: 31 במרס – ועד 01 בנובמבר.

בתוך המערה הוצבו מחזירי אור, שיעזרו לכם בדרככם. במקום, בו תראו סורג, הסוגר את דרככם, תדעו, שהסורג אמור להגן על העטלפים המקננים בפנים. נזכיר כאן, את אזהרת משרד הבריות מ2014 בדבר קרציות במערה זו.

 

אל נחל בצת:

נמשיך, לאחר המערה, במורד השרך, אל עבר הבצת.

המפגש עם הבצת, יעשה במקום בו הנחל נפתח ויש מולנו מדרון חוסם. אגב, אם תעלו בדרך המוליכה למעלה, תגיעו בסופו של דבר, למערת קשת, שאף היא אופציה מעניינת לטיול באזור הזה.

נמשיך בשביל היורד לנחל בצת. בדרכנו, נפגוש בעץ תאנה גדול ומרשים, עוד קצת הלאה ואנו בקבוצת מעיינות, הנקראת עיינות כרכרה. המעוניינים יכלו לשכשך במים (לא לשכוח להצטייד בבגדים להחלפה)

עיינות כרכרה, הן קבוצת מעיינות המזינים את נחל בצת. מקור המים  בקו שבר גיאולוגי. המים נבעו בעבר כל ימות השנה, אלא, ששאיבה אינטנסיבית באזור שומרה יבשו המעיינות.

 

החל משנות ה2000 אין כל כך מים במעיינות. ומאז הם נובעים לפרקי זמן קצרים בלבד בחורפים גשומים. המים שאנו רואים בשטח הם תחליף חלקי למי המעיינות, מוזרמים לנחל בצת מים הנשאבים מקידוחים באזור ומאפשרים לקיים עולם צומח וחי מגוון של בתי גידול לחים.

במהלך ההליכה, בנחל בצת, מאזור עיינות כרכרה, כדאי שתשמו לב, למה שאתם מזמזמים, כי ככה מבלי מישים, יעלה על שפתותיכם, נתן יונתן: הרדופים. יהיה לכם קצת קשה להתעלם מעושר שיחי ההרדוף היפים הצומחים ופורחים בנחל. בעניין ההרדופים, נזכיר, כי זהו צמח רעיל במיוחד. בהיותנו ילדים, נהגנו להכין מענפי ההרדוף קשתות. הענפים רכים ונוחים לכיפוף. אז, לא ידענו כמה הצמח רעיל. מדרש מעניין מספר על כך, שציפורה אשת משה, מתה כתוצאה מכך, שמצצה בד טבול בתמצית הרדופים.

 

 

עוד אנו הולכים, וההרדופים מתערבבים בסמלה של קנדה, הלא הוא צמח הדולב.

נפגוש בדולב המזרחי, עץ ענק ובעל גזע מרשים לכל הדעות. אל תוותרו על ניסיון להקיף אותו בידיכם.

 

שומרים על המים:

נגיע לצומת שבילים אשר בסמוך אליהם מכון לשאיבת מים. בעבר, שימש המכון להזרמת מים לקיבוץ איילון.  עוד תראו שם, בריכה בנויה ששימשה לאיגום המים לפני שאיבתם לבית המשאבות.

מעל  הכל מבנה שמירה בריטי שהיה אמור להגן על המים מפני התנכלויות, בין השנים 1936 – 1939.

 

עוד מאמץ קטן:

זהו, עוד מאמץ, עוד מאמץ, והמסלול מסתיים. החלק האחרון, של המסלול הוא הקטע הקשה שלו. עליה די תלולה במעלה הכביש, אל עבר הגדר של קיבוץ איילון. בינינו, זה לא באמת קשה.

אחרי, כל מה שעברתם, זה באמת לא משהו רציני.

 

 

 

קיבוץ אילון:

מסלול הטיול מסתיים בקיבוץ אילון.

 

בהתאם לנוהל בימי טרום מדינה, גם הגרעין המייסד של קיבוץ איילון, התמקם תחילה באחת המושבות, לפני העלייה לקרקע. ב1935 גרעין השומר הצעיר ב' התמקם בפתח תקווה, שם חיכה למשבצת קרקע להתיישבות. שלוש שנים נמשכה ההמתנה עד שהתקבל האישור לצאת להתיישבות בגליל העליון. משבצת הקרקע שנתקבלה הייתה, במורדות רכס סולם צור. כך, שאיילון, חניתה, ושאר יישובי הגליל העליון המערבי ייצבו את הגבול מצפון.

 

הישוב, הוקם בתוך חורש ים תיכוני צפוף ועשיר. מייסדיו, נתקלו בשרידים ארכיאולוגיים מתקופות שונות.

 

באיילון מספר מפעלי תרבות מעניינים:

 

קשת איילון:

"קשת אילון", מרכז מוזיקלי לטיפוח כנרים צעירים מחוננים, שאירוע הדגל שלו - קורס קיץ בינלאומי במתכונת כיתות אמן - מתקיים מדי שנה. המרכז הוקם כדי לסייע בקליטת עלייה. לאיילון הגיעו עולים חדשים שעסקו במוזיקה. באיילון חיפשו דרך לעזור להם, וזו התוצאה.

 

גן דודיזון:

מאיר דוידזון, איש פלמ"ח, חבר איילון, החל לעת זקנותו, לעסוק בפסיפסים. היום הבית שלו הוא מעין בית פסיפסים. עם הזמן הוקמה באיילון, סדנא לעבודות פסיפס. אומני הסדנא נותנים שירותים לגופים שונים. המפורסם שבהם: בית הכנסת הטוניסי בעכו, שאין שני לו בעושר הפסיפסים שבו.

לדוידזון, מעל 300 פסיפסים בבית ובחצר.

השאירו פרטים
ו
נחזור אליכם