נחל שיח

הצעה לשוח בנחל שיח

ככרמל בים יבוא(ירמיהו מ"ו – י"ח)

נצא לטייל בכרמל. מתוך מגוון מסלולים ונופים, בהר ובסביבותיו בחרתי הפעם באחד היפים והקטנים שבהם נחל שיח. נחל שיח, מתחיל ממש מתוך העיר חיפה.

 

הכרמל – הוא כרם האל:

תחילה כמה מילים על הכרמל: הרבה פעמים ניסיתי לפרש לעצמי את המילה כרמל, ולא ממש מצאתי פרוש הולם לשם זה.

ואז עלה לי רעיון, להוסיף למילה כרמל אות.

חשבתי על ילדיי, כשהיו בכיתה א' ולמדו קרוא וכתוב, הם למדו על אות אחת מוזרה: "אלף שותקת" מהי אותה "א' שותקת"

אות שנמצאת באמצע מילה, אך לא נהגת, לא נשמעת. לא כאן המקום להיכנס להסברים בתחום התפתחות השפה והלשון, לתופעה זו, די לנו בידיעה, שתופעה כזו קיימת.

 

הנה לנו האות א' – ננסה להוסיף אותה למילה כרמל. נוסיף אותה לאחר האות מ' ונחלק את המילה לשתי מילים: כרם-אל הכרמל, הוא כרם האל. והנה כעת יש למילה כרמל משמעות.  הכרמל, הוא כרם - אל.

%D7%A4%D7%A1%D7%9C%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%

נראה, כי כבר בימי קדם, היה ההר מקודש. יתכן וזו הסיבה שאליהו ואחאב בוחרים להתמודד על הר הכרמל, ולא בהר אחר סמוך למקומות מגוריהם: "הגלבוע".

סיפור אליהו ומלחמתו באחאב ובנביאי הבעל, ילווה אותנו במהלך המסלול, כפי שנראה בהמשך.

על הכרמל, ישנו ריכוז הדתות הגדול בישראל, לדעתי אף יותר מאשר בירושלים.

 

גבולותיו של הכרמל, מדרום לחוטם הכרמל פחות או יותר באזור בנימינה, מתחת לגני הנדיב. ממערב הים, ממזרח כביש ואד מילח, ומצפון ערוץ נחל קישון (כביש 70, מצומת התשב"י ועד צומת יגור).

ליד פורידיס, הכרמל נחצה על ידי ואדי מילח.

 

אל הכרמל, ברחו אלה שהשלטון רדף אחריהם, שם בנו את קינם על ההר (חשוב להבין, שכבישים הם תופעה מודרנית די חדשה, המתחילה מימי המנדט). בין הבורחים היו הבהאים, האחמדים, וכן הכרמליטים, עליהם נדבר בטיול.

אני רוצה לספר לכם על סבתא חווה הגדולה.
סבתא חווה הגדולה, היא סבתא של רויטל. לילדים שלנו היא סבתא רבתה.
גם לאימא של רויטל קוראים חווה.
כך, שלילדי יש שתי סבתות הנקראות חווה.
אנחנו נוהגים להבדיל ביניהן: סבתא חווה – וסבתא חווה הגדולה.
סבתא חווה הגדולה ברחה מגרמניה, קצת לפני עליית הנאצים לשלטון, כשהיא עדיין נערה צעירה.
היא הגיעה לקיבוץ החותרים שם פגשה את סבא אהרון, וביחד הקימו משפחה.
מהחותרים הם עברו לגור על הר הכרמל – בהדר, אך החותרים המשיך להיות בית.

תשאלו בוודאי למה אני מספר זאת, הרי זה יומן משפחתי. אלא, שמסלול הטיול משתזר בסיפור חייה של סבתא חווה הגדולה.
סבתא חווה הגדולה, אהבה ספרים וטיולים.
בהיותה צעירה השתייכה לאגודת המשוטטים. אותה חבורת מטיילים, אשר הנחל אליו נטייל נקרא על שמם.

סבתא חווה הגדולה

אגודת המשוטטים:

בימנו, היציאה הטיולים, מהווה חלק בלתי נפרד מחיינו הפרטיים והציבוריים.

אין כמעט מסגרת או מערכת בארץ, שאינה מוציאה את אנשיה לפחות פעם בשנה לטיול.

החל מהטיול השנתי במערכת החינוך, דרך  תרבות יום א' בצבא ועד מקומות עבודה שונים.

ביתר שאת, עולים ופורחים חוגי המטיילים לגמלאים.

חוגים פרטיים, וחוגים ממוסדים דוגמת מכון אבשלום, יד בן צבי, החברה להגנת הטבע קתדרות עממיות ודומיהם.

 

מעניין לבדוק, היכן התחילה תרבות הטיולים הישראלית.

כמו כל תהליך חברתי, גם לעניין זה מספר תשובות ומספר גורמים, יש להניח שטיולי אגודת המשוטטים מהווה חלק מאותם גורמים.

 

האגודות הללו, הוקמו אי שם בין סוף התקופה העות'מנית, לתחילת ימי המנדט הבריטי.

החוגים הוקמו בחיפה, בתל אביב וירושלים. בין מייסדיהם, ובין מטייליהם, ניתן למנות את דוד בנבנשתי ונתן שלם בירושלים, פנחס כהן וזאב וילנאי בחיפה ועוד.

להלן קטע מדבריו של נתן שלם באשר למטרות הקמת החוגים:

 

"הטיולים כחלק מן הספורט מפתחים את השרירים, מסייעים להתגבשותם של האופי והרצון, והחינוך הפיסי המתקבל על ידי השימוש בהרים הוא הטהור והנשגב שבכל החינוכים הפיסיים.

הצלחתו של חינוך זה תלויה בהרבה בסיפוק הדרישה האינטלקטואלית המתקבלת ממגוון השיטוט בהרים ובעמקים. השיטוט, מפתח את הרגשות ומעורר את המחשבות, והוא מראה בעליל את הקשר העז והאורגני שבין הטבע, מדעיו ותולדותיו, עד שיכולים אנו לומר בבטחה, כי בית הספר של המרחב משלים באופן הרמוני את הקתדרה של המדע. בית ספר כזה שואפת להיות אגודת המשוטטים".

סמל אגודת המשוטטים.jpg
כריכת הספר - מי שלחלם.jpg

אחת השאיפות של החוגים הללו הייתה הקמת בית משוטטים, אשר יכיל: ספריה מקצועית, מפות יומנים, אוספים ציורים, אלבומים ועוד. הביצוע להקמת הבית נדחה ונדחה עד שלבסוף לא הוקם.

 

סביר להניח, שמוסדות הטיולים למבוגרים דוגמת: יד בן צבי, מכון אבשלום והחברה להגנת הטבע (טיולי המבוגרים שלה).

הסיורים עם "המשוטטים" נכתבו ביומניו של נתן שלם ולנו נותר תיעוד מעניין על אותם שנים, ועל אותם סיורים.

בין השנים 1927-1945, כתב רשימות בעיתונות העברית המתארות את המסעות וההרפתקאות רוב המאמרים התפרסמו בעיתון "הארץ", אך גם בעיתוני "הבוקר", "דבר", ובירחונים שונים.

מתוך כתבות אלה ניתן ללמוד על פעילות "המשוטטים", מטרותיהם והישגיהם השונים.

 

מתוך סיכום הפעולות בשנת 1935 כפי שסיכם דוח הפעילות של האגודה באותה שנה: נערך סמינריון להכרת העיר ירושלים, השתתפו בו 25 איש.

בפגישות השבועיות ניתנו הרצאות על תולדות ירושלים, על הטופוגרפיה שלה, החפירות ותוצאותיהן, וכן נערכו טיולים בכל רחבי העיר. המרצה העיקרי היה דוד בנבנישתי. באותה שנה נערכו עשרה טיולים רובם בני יום אחד, אבל היו גם כאלה של ארבע ימים ויותר: הגליל העליון, הנגב, הגולן, פטרה ועקבה, בית אל, בית גוברין ולכיש, יטא  ואשתמוע, ברכות שלמה, עין כרם ובית ג'לה, שילה.

מעניין לראות את "חוסר הגבולות" באותם טיולים, שמות שכמו לקוחים מספרי האגדות: יטא, אשתמוע, פטרה, עקבה ועוד. נזכור, שבאותם ימים אין עדיין סימוני שבילים, והם בעצם מייצרים את מה שאנו היום מכירים כמסלולים מסודרים ומסומנים.

 

רחבעם זאבי (גנדי) היה אחד מאותם משוטטים וזה מה שסיפר בראיון עמו,  על חוויותיו כנער באותה חבורה: גנדי מספר כי נתן שלם הקים חדר טבע בגימנסיה העברית, ובו אוספי סלעים, חי וצומח של ארץ ישראל, וקירב את תלמידיו לעולם ידיעת הארץ, התנ"ך והטבע של הארץ. על פי דבריו של גנדי, השתמש נתן שלם בדמיון רב, ובפנטזיות שידברו אל ליבם.

 

את חדר הטבע הוא החזיק על ידי תרומות שאסף מהתלמידים, חצי גרוש מנדטורי, שהובא בימי שישי, בדומה לתרומה לקק"ל.

תלמידיו של נתן שלם חיברו קטע דקלומי על עניין זה.

גנדי דקלם אותו, לאחר כששים שנה:

 

"אם שלם תשלם לד"ר שלם,

חצי גרוש שלם בשביל חודש שלם,

תקבל ציון שלם מן הד"ר שלם".

 

נחזור לרגע לסבתא חווה הגדולה שהייתה חלק מאותה חבורה מיוחדת. כשהיינו מבקרים אותה בחיפה, מהירה להכין לנו, ארוחת בוקר במטבחה הקטן, ומיד יצאה לטיול החוג.

משהזדקנה, ולא יכלה לעמוד בקצב המטיילים, המשיכה לטייל לבדה. כזכור בחיפה יש תחבורה ציבורית, אף בשבת. היא הרבתה להשתמש בתחבורה, וכך הייתה יוצאת בבוקר, לוקחת אוטובוס לתחילת המסלול, יורדת מהאוטובוס, ומתחילה את המסלול הרגלי.

משסיימה את המסלול, עלתה על האוטובוס, חזרה לביתה.

בדרך, נהגה לאסוף מקל כזה או אחר, ולהיעזר בו.

 

סבתא חווה הגדולה, נפטרה לפני כחודשיים, על הכרמל, ונקברה למרגלותיו של ההר שקלט אותה בראשית ימיה בארץ, קיבוץ החותרים.

יהיה הטיול הזה, והמסלול הזה, לזכרה ולכבודה.

לאחר כל ההקדמות הללו, הגיע הזמן לצאת לטייל בנחל שיח – נצא לשוח בשדה

 

 

מתחילים בקפה – ממשיכים במרפסת – ומסיימים בבוסתן:

נדמה, כי המסלול בנחל שיח, הוא אחד היפים והמושלמים לטיול משפחתי או עם חברים. המסלול מתחיל בשכונת כרמליה ברחוב הלוטוס (יש שלט המכוון בין הבתים לתחילת המסלול).

ומסתיים בבוסתן יפה (בוסתן כיאט) שידע ימים יפים יותר.

לא נתחיל את הטיול, לפני שנספר לכם, כי בפינת הרחוב, נמצא אחד מבתי הקפה השכונתיים ביותר: "שניים סוכר" שמו. התענגו על הפוך חם, ומאפה טרי וריחני, וקדימה לדרך.

כשתתחילו את הטיול, תתקשו לחנוק בקרבכם, רגש קטן של קנאה, באלו שזכו לגור על הנחל ממש. המסלול היוצא מרחוב הלוטוס, עובר בין בתי השכונה, מרפסות הבתים, נושקות למסלול הטיול. ניתן לדמיין, איך זה לגדל כאן ילדים, בלי כבישים, ובלי חשש. מהמרפסת אל הנחל וחזרה, כשההורים מתענגים על כוס קפה חם עם חברים.

שלט נחל שיח.jpg
IMG_20170323_140630.jpg

ועדת השמות:
כאמור, שמו של הנחל הוא נחל שיח. ניתן לטעות ולחושב, כי המילה שיח מכוונת בהוראתה, למשמעות בוטנית, "שיח" – שהוא צמח בעל גזעים רבים ולא גבוה.
יש הגיון לדבר, באשר במורד הנחל, גדל כמעט באופן אנדמי, רק כאן בנחל: חלבלב השיח.
אלא, שלא!! שם הנחל נגזר מסיבות היסטוריות הקשורות באזור הזה.
נחל זה היווה אתר עליה לרגל לצליינים, למשוטטים, ולמחפשי דרך ומשמעות.
ומכאן שמו: שיח – מלשון לשוח.

על יצחק אבינו נאמר שיצא לשוח בשדה. יש מחכמי התלמוד שפרשו את המילה לשוח מלשון שיחה כלומר יצחק יצא לשוחח בשדה. עם מי שוחח, עם אלוהיו.

אותם חכמים הדורשים את המילה לשוח, כשיחה אומרים, כי בשיחה זו יצר יצחק את תפילת המנחה (בבלי ברכות, כ"ו).

ולמען האמת, בהחלט ניתן לראות זאת כך. היציאה אל הטבע, בעיקר כשאתה לבד, יש בה משום השיחה הפנימית, עם עצמך, עם מחשבותיך ואולי עם אלוהיך (כל אחד ועולמו הרוחני).

 

אפשר כמובן, גם שיחה בשניים, כשיוצאים עם חבר או חברה, ורק שניכם בנחל, במקום בו אין קליטה, אזאי סוף, סוף ניתן לשוחח ולדבר בלי הפרעות ומשיחים חיצוניים (נסו זאת פעם, כמו בימים שלפני הטלפון הנייד).

 

 

עולי רגל – צליינים וסתם משוטטים:

כשחיפה עוד לא הייתה חיפה, כשהנחל נשפך אל הים התיכון בלי הפרעה של בית קברות, ובלי הפרעה של כבישים ומרכזים מסחריים, החוסמים את מי הגשם להגיע לשפך שלהם בים התיכון.

כשההר היה פנוי מבנייה, והתחיל בראש אגן הניקוז שלו במרומי ההר, ולא ברחוב הלוטוס, כבר אז, היווה הנחל מקור משיכה למחפשי דרך, ולסתם משוטטים.

בימי הביניים (ימי הממלכה הצלבנית 1214) הגיעו לכאן ראשוני הנזירים, אשר קיבלו השראה מאליהו וממרים, ומסיפור אליהו בכרמל.

הנזירים שהו בערוץ הנחל, הקימו כאן מנזר, ותאי התבודדות חצובים בסלע דוגמת מערת הקומתיים, הטו את מי המעיינות לברכות אגירה ולחלקות עיבוד ואף בנו מנזר בערוץ הנחל.

משנחלשה הממלכה הצלבנית, עזבו גם הנזירים הכרמליתים את הנחל.

מכאן צמחו סיפורים על טבח שערכו בהם המוסלמים.

לורנס אלנפט בספרו חיפה קורא למקום: גיא הקדושים המעונים ומספר על הטבח הזה.

לעומתו, פרופ' יוסי בן ארצי, טוען שהטבח לא היה, וכי זו מסורת שהתפתחה עם השנים ללא ביסוס עובדתי.

במאות ה17 – וה18 חזרו הנזירים הכרמליתים לכרמל. הפעם לא לנחל שיח, אלא למערת אליהו.

לאחר מכן עלו במעלה ההר, לרום הכרמל ובנו שם את מנזר סטלה –מאריס (כוכב הים, הכוונה למרים).

בהמשך, בנו מנזר נוסף בקרן הכרמל ממזרח לדליית אל כרמל (המוחרקה).  

 

במאה ה- 19 היה הנחל נחלתם של חוגי המשוטטים, עליהם דברנו לעיל.

במובן מסוים, שיאו של תהליך פעולתו של האדם בנחל זה, הוא הבוסתן היפה הנמצא בתחתיתו, בוסתן כיאט.

תנועת הנזירות בכרמל ולשאר הרי הצפון החלה לאחר מסע הצלב השלישי, כשהממלכה הצלבנית נמצאת בשפל. תנועת נזירים, עשתה את דרכה צפונה אל עכו והגליל, חלקם נשארו בכרמל והסתובבו בערוציו ובנקיקיו.
היה זה הנזיר ברוקארדוס ( Brocardus) אשר יזם את מייסוד המסדר כאן בכרמל. הוא ביקש היתר (וקיבל אותו), להקים כאן מנזר.
הוא ריכז סביבו נזירים מתבודדים וביחד ייסדו את המסדר הנושא את השם: ''מרים המבורכת של הר הכרמל"
(Ordo Beatae Mariae de Monte Carmelo) – עם הזמן הוחלף השם: לסטלה מאריס – כוכב הים (מרים היא כוכב הים).

משברוקארדוס קיבל אישורים לבניית המנזר, הוא בחר בנחל שיח, שהיה שופע מים, רחוק יחסית מהעיירה חיפה, מטירה ומדרך החוף.

באתר חבוי במעלה הנחל מצאו הנזירים שסביבו מעיין אותו ניקו, הרחיבו את תעלת המים המזינים אותו משכבת הסלע, ובמדרונות הסמוכים הכשירו נקיקי מגורים ובנו מדרגות חקלאיות, בהן גידלו מעט מזון למחייתם. אורח חייהם היה סגפני מאוד. הם היו מתבודדים ושתקנים, והסתפקו במעט.

לאחר מכן, פטריאך עכו אלברטוס העניק להם תקנון אשר הסדיר את חייהם.

תקנון זה הקל עליהם במקצת את החיים הסגפניים.

הוא קבע להם, סידורי תפילה, שעות התכנסות, ואף יצירת משק משותף ואוטונומי.

בימיו הם אף בנו קפלה לתפילה מול מערת קומתיים, וליד המעיין (שרידים של הקפלה מגודרים היום וניתן לראותם רק מבחוץ).

 

השמועה על קבוצת הנזירים החיה חיי סיגוף בהר, עשתה לה כנפיים, והחלה לכאן תנועת עולי רגל וצליינים.

אלה, השאירו במקום תרומות שעזרו לנזירים לתחזק עצמם במקום.

כאמור, הנזירים עזבו לראשונה בסוף התקופה הצלבנית, ושבו רק במאה ה17.

 

בתחילתה של העת החדשה בארץ ישראל, עם התחדשות הישוב היהודי בארץ ישראל, ועם הגעתם של קבוצות אחרות להתיישבות, דוגמת הגרמנים הטמפלרים, היה נחל שיח, לנחלתם של המטיילים והמשוטטים, היוצאים לשוח בשדה.

 

אנשיהם הרבו לפקוד את הנחל בקביעות במהלך טיוליהם בכרמל, וכך גם רבים מתושבי חיפה ועוברי אורח אחרים.

כך כבש לו נחל שיח מעמד של יעד טיולים הצופן בחובו שפע אטרקציות למבקרים.

היו אלה, תושביה הערבים של חיפה שהעניקו לנחל את השם: "נחל שיח" הם כינו אותו בערבית: "ואדי עין אס-סיאח" כלומר: נחל מעיין המטיילים.

 

 

 

שינוי שם – שינוי תודעה:

כאמור שם הנחל עוברת מואדי עין אס-סיאח, לנחל שיח במשמעות היוצאים לשוח בשדה.

גם שמות שני המעיינות שבו עוברתו: עין אליאס (הוא אליהו הנביא) עוברת לעין שיח,

ועין אום אל-פראג' – אם הישועה עוברת לעין המשוטטים. כך, עוברת הנחל והיה לנחל ישראלי, לכל דבר.

עוד על פועלו של האדם:

עוד שני שימושים, כדאי להעלות כאן, הראשון:

הרכבת התורכית, "השקתה" את הקטרים שלה במי המעיינות, בתחנת חיפה מזרח.

בימי המנדט, נאחז מהנדס יהודי בשם יעקב מושלי (איש שרות הרכבות) במרומי הכרמל, ובכך היה בין היהודים הראשונים שהתיישבו בו בשנות ה – 20.

מושלי, זיהה את הפוטנציאל של המים בנחל וב1927 רכש את הזכויות להספקת מים לחיפה היהודית, ובכך, אפשר בעצם את התפתחות הישוב היהודי בכרמל.

 

פחות או יותר, בימיו של יעקב מושלי הקים עזיז כיאט, את הבוסתן היפה במקום.

בבוסתן תעלות מים, ברכות קטנות, וגרם מדרגות לכפר כבביאר על הכרמל.

ובכך, הפך עזיז כיאט, את הנחל לפנינת חמד מיוחדת.

בוסתן זה, ממחיש לנו את יופיים של הבוסתנים הערבים המוכרים לנו מסיפורי העם השונים.

לצערנו, הבוסתן נטוש.

שנים רבות, מדברים על שיקומו. והנה, תוך כדי כתיבת המדור נחתה בתיבת הדואר שלי הזמנה ליום עיון על בוסתן כיאט.

יום עיון מרתק עם מיטב החוקרים והכותבים, הנה כי כן, דברים קורים.

 

בוסתן כיאט – זמן הקפה:

מקווה, שיש לכם בתיק גזייה וקומקום קטן, כי כאן, בבוסתן כיאט, זה הזמן לקפה של סוף מסלול.

לאט ובעונג רב, בלגימות קטנות ועדינות, להתענג על כוס הקפה, כיאה לתרבות האירוח בתרבות הערבית המסורתית.

השאירו פרטים
ו
נחזור אליכם