IMG_20181129_150835.jpg

עם אחיי הצרפתיים במדבר

סיפור מעשה הקומנדו הצרפתי בנגב.

פריז - פברואר 1948 (יום חורף קר)

אי שם בפברואר 1948, התייצב במטה ההגנה בפריז בחור גבוה,

אשר הציג עצמו כתדי דיפרה,

קצין צבא צרפת החופשית ואיש אמונו של דה-גול.

ובפיו בקשה להצטרף ליהודים הנלחמים על ביתם בארץ ישראל.

"אני נחלם למען הצודקים, והיהודים צודקים", כך הסביר.

 

כמו כן,

"זוכר תמיד, מוקיר ומודה על הטיפול המסור והטוב שקבלתי,

בבית החולים בפלשתינה, עת נפצעתי בלבנון

כשלחמתי נגד שלטון וישי בימי מלחמת העולם השנייה".

צעדים ראשונים בארץ:

תדי הגיע לארץ במהלך אפריל 48, ביחד עם עולים רבים.

זמן מה הסתובב כאן, תוך שתוהים על קנקנו, והוא תוהה על קנקנם.

בינתיים שובץ בתפקידי הדרכה ביחידות שונות.

הוא מצא אוזן קשבת וחברות נהדרת עם יצחק שדה.

לאחר מספר ניסיונות ביחידות שונות בעיקר בתפקידי הדרכה,

הוחלט להקים יחידה של דוברי צרפתית, שתדי יהיה מפקדה.

ליחידה זו זומנו עולים ומתנדבים דוברי צרפתית מארצות שונות.

רבים מהם מצפון אפריקה.

שם ניתן לה: "הקומנדו הצרפתי".

הקומנדו, כמו מפקדם נטלטל מחטיבה לחטיבה,

לבסוף נקלט בחטיבת הנגב פלמ"ח.

הקומנדו בפעולה:

הקומנדו השתתפו בעיקר במבצעי הדרום.

*בפשיטה באזור רפיח.

* בכיבוש העיר באר שבע.

* בכיבוש משלטי התמילה במבצע חורב.

 

במהלך הפשיטה ברפיח,

נהרג סגנו של תדי: סגן אלי אוברלנדר.

אלי היה חבר ארץ ישראלי, חבר קיבוץ גבעת חיים.

אלי היווה עבור חייליו את דמות הצבר אותה רצו לחקות.

מותו, היה מכה קשה לחיילים.

גברים בכו כמו ילדים.

מותו של גיבור

מתוך ספרו של תדי

 

ללא שום מלמול, ללא צעקה כלשהי, סרן אלי אוברלנדר נפל. דמו זורם ומשקה את המדבר. הר זה של גבורה ואומץ לב, נמצא כאן, שוכב במרחק עשרים מטר מהערבים.

תחת האש הכבדה של האויב, פיירו, וסמל הלימי, חוזרים אחורה בזחילה.

הם מגיעים ליד סרן אלי אוברלנדר, ולוקחים אותו מתחת לזרועותיו, וגוררים אותו בזחילה, לעבר החור השחור, שיוצר הלילה, עשר מטר יותר רחוק משם.

הערבים לא חושדים בשום דבר, הם רחוקים מטרגדיה זו.

כולם ממשיכים לזחול חמישים מטר מהערבים.

סרן אלי אוברלנדר, חוזר להכרתו, הוא רואה מסביב את אנשיו מלאי דאגה.

הוא שומע את הירי של הערבים קרוב מאוד, הוא מתפתל על החול מכאבים,

הוא מתקין את קולו כדי לתת את הפקודה האחרונה שלו.

"פיירו, אני מצווה עליך להשאיר אותי כאן ולהחזיר את הכיתה שלך לישראל".

"אני מרגיש שאני הולך למות. אני מרוצה מכם, עשיתם עבודה טובה".

האנשים בשקט, בשקט בוכים, כל אחד מהם היה רוצה להיות במקומו.

כמה מהם אומרים: "לא, רק לא הוא". "הדמות הארץ ישראלית היפה הזאת, מייצגת עם שקם לתחייה".

אלי אוברלנדר.jpg

סרן אלי אוברלנדר - חבר ק. גבעת  חיים

נר זיכרון.jpg

אל בירת השממה:

­לאחר הפשיטה במבואות רפיח, התארגן הקומנדו במחנה בסמוך לגבולות.

כשברקע, תוכנן המצבע לכיבוש באר שבע.

תדי, לחץ על הפיקוד, לתת לקומנדו קדימות במצבע.

השתתפות ככוח חוד במבצע, תחזיר לחיילים את הביטחון העצמי,

ותהלל את מפקדם הנערץ שנהרג.

תדי, חזר ליחידה עם הבשורה: "אנו נהיה בחוד כיבוש באר שבע".

 

הקומנדו שעטו ברחובות הצרים של העיר באר שבע כשמגמת פניהם מרכז העיר.

לילה שלם של קרבות ברחובות ובסמטאות, כמעט עד אור הבוקר.

בינתיים כוחות נוספים נכנסים לעיר מכיוונים שונים, וביחד מכניעים את העיר.

אל הר האלוהים – חורבה

אוקטובר חלף עבר, גם את סופו של נובמבר כבר רואים.

החיילים עסוקים במנוחה, אימונים, חופשות, מכתבים לחברה ולהורים.

בפיקוד העליון עמלים על מבצע חדש – גדול מאין כמותו שילוב של כמה חטיבות, תנועת שטח ארוכה ביותר.

 

שם ניתן לו למבצע: "חורב"

עדות לשאיפה אל היעד אליו רוצים להגיע: "הר האלוהים חורב".

גם כינוי לו למבצע: "מבצע עי"ן"

על שם חמשת יעדיו המתחילים באות ע'.

* עזה.

* עסלוג' (ביר עסלוג').

* עוג'ה אל חפיר (ניצנה).

* עגילה (אבו עגילה).

* עריש (אל עריש).

 

26 בדצמבר 1948

מצבע חורב – נוע – נוע.

לאחר התארגנות במישורי חלוצה.

יוצאים הכוחות כל אחד למשימתו.

על הקומנדו הצרפתי הוטל לכבוש גבעה מתוך שרשרת גבעות,

החולשת על כביש באר שבע – עוג'ה – עריש.

הגבעות, נקראות על שם באר בוואדי הסמוך: גבעות התמילה.

 

בר מצווה לקומנדו:

על הקומנדו הוטל לכבוש את גבעה י"ג.

תדי, חשש ואמר: "13 זה מספר רע".

ענו לו חייליו היהודים: "שלוש עשרה זה למצוות".

בהובלת סיירי הפלמ"ח הגיע הכוח קרוב ליעד.

עלה עליו בהסתערות מהירה, כבש.

אלא, שאז התעוררו המצרים, והחלו להשיב מלחמה שערה.

השעות חולפות, התחמושת אוזלת, חיילים נפצעים, התגבורת בדרך.

לבסוף, פקודת נסיגה......

הכוח נסוג, ומסתיר את פצועיו מתחת לגשר תורכי.

למחרת נמצאו הפצועים הרוגים.

הכוחות עלו על הגבעות בחמת זעם.

הגבעות נכבשו.

נזכור את כולם:

המלחמה תמה,

הקרב נחקק בזיכרון.

לחלק מהחיילים אין משפחה בארץ.

קיבוץ רביבים, מעניק כבוד אחרון, וקובר את החללים בקרבו.

 

נצא לזכור להזכיר:

בסיור שנקיים לזכרם, נלך בדרך לוחמים.

נבקר באנדרטת חטיבת הנגב, בכתף באר שבע.

נערוך סיור רגלי, בבאר שבע העתיקה, בעקבות סיפורי הלוחמים.

נעניק כבוד אחרון

באנדרטה לזכרם סמוך לישוב אשלים, ובבית הקברות ברביבים.

מהנופלים בקרב התמילה

עוד סיפור אחד לסיום  -  "דגל הדיו של באר שבע"

ב 1997 - בהיותו בשנת שבתון בקנדה, התארח ד"ר זאב זיוון בביתו של סרן פרננד בבלייזר, שהיה סגנו של תדי לאחר מות אלי אוברלנדר. במהלך ארוחת ערב, אמרה האישה לבעל שיראה לזאב את "הדגל".

"שתקי" אמר הבעל.

אבל, זאב כבר נדלק, וביקש לדעת במה מדובר. 

מסתבר שהדגל שהונף מעל המסגד בבאר שבע, ביום הכיבוש, נמצא אצל פרננד. 

זאב, הציע שהדגל יועבר לבאר שבע, ויוצג בבית יד לבנים.

מכתבים נשלחו לראש עיריית באר שבע.

חלף זמן מה, ו - 2004 בטקס מרגש, הושב הדגל הביתה - לעיר באר שבע.

הדגל, נמצא בבית יד לבנים בעיר. 

באותו היום התרחשו שני טקסים לכבוד האורח מקנדה:

הטקס הראשון - השבת הדגל הביתה.

הטקס השני - קריאת כיכר בעיר העתיקה על שם הקומנדו הצרפתי.

תמונת הדגל השב הביתה.png

​"דגל הדיו" של באר שבע מושב הביתה