1/1

מעין כרם לעין לבן

על שביל ישראל

בפסח האחרון, הופתענו, יצאו לשביל ישראל, להמשך פרויקט, הבר מצווה של הילדים, והופתענו, השביל שינה תוואי. 

תוך כדי תנועה, ראינו שלט, המורה, שהשביל שונה - "התבאסנו" – מישהו שינה לנו את השביל.... 

המשכנו ואז הופתענו – היי, זה יפה וככל שצעדנו בתוואי החדש, כך אהבנו אותו יותר. 

 

התמקמות והתמצאות:

נתחיל את הטיול ב"צומת כרם". צומת כרם נמצאת בין שני כבישים: בין כביש 395 – לבין כביש: 386. 

 

יוצאים לדרך:

נחצה את הכביש, ונכנס לשטח לאט, לאט, יחלו לצוץ על המדרונות בתי שכנות עין כרם. הבתים כאילו לקוחים מציור ישן: קטנים, בעלי חלונות מקומרים, והכי יפה מרפסות תלויות באוויר מעל הנחל. 

 

זווית אחרת של הנוף:

בבתים הקטנים הללו, גרות משפחות שהגיעו לכאן אי אז בראשית שנות החמישים, עולים מקרב עולי ארצות אסיה אפריקה. 

גם המקום הזה, נתפס בתחילה כמקום, לא רצוי, ולא מושך. אז לא חשבו על תיירות ועל חיים קרוב לטבע. התושבים, חשו שמרמים אותם. 

אחד הסיפורים המסופרים בהקשר זה, הוא הסיפור על אותה נזירה זקנה, אשר הגיעה למנזר בעודה נערה צעירה, והנה היא זקנה מופלגת, זקנה זו, עברה את התורכים, את המהפכה הרוסית, את המנדט הבריטי, וכעת היא רואה את מדינת ישראל בתקומתה. כשהעולים החלו להתלונן, הפרה הנזירה הזו, את נדר השתיקה, וגערה בעולים, על כך, שאינם אסירי תודה לאל על שחנן אותם לחזות בשיבת ציון.

עליכם, לשמוח, ולצהול, במקום לבכות. כנסו לבתים, נקו, סדרו וטפחו. האל אוהב אתכם, והחזיר אתכם הביתה ברוב חסדו, וזו תודתכם אליו?!?

עוד הוסיפה : אני עברתי, את המהפכה הרוסית, את השלטון התורכי ואת מלחמת העולם הראשונה , ואף את המנדט הבריטי ואני אומרת לכם, שאין כמו מדינת ישראל, אז הפסיקו לבכות, והתחילו לעבוד, כי זה עתידכם. העולים נכנסו לבתים בבושת פנים. באותם ימים, אחד לא תיאר לו, שעין כרם, תיהפך, לפנינת נדל"ן. 

 

 

אנשי המקום:

תוך כדי צעידה, ראינו עדר עיזים קטן, כשהתקרבו, ראינו אישה יושבת וקוראת ספר, הסתבר שהיא רועת העדר. מתוך ניסיון עבר, כשרועה יושב לקרוא ספר, ושוקע בו, העדר מתפזר, לכל עבר. כשהערנו לרועת הצאן על כך, צחקה ואמרה, שזה נכון. אך, לצערה בהוראת שלטונות מדינת ישראל, העדר שלה הוקטן. היום העדר שלה קטן – כל כך קטן, שהיא יכולה לשבת ולקרוא ותוך כדי כך לראות כל עז במקומה. תוך כדי שיחה הסתבר שהורי בעלה הגיעו לשכונה מיד לאחר מלחמת העצמאות, והם מאותם, עולי שנות החמישים. שנים רבות גרו כאן בדוחק, בבית קטן וצפוף. כעת השכונה היא נדל"ן, ולכן רוצים לפנות את כולם מכאן על מנת לייצור כאן שכונת אומנים, או משהו דומה לזה. 

רועת הצאן שלנו, ששמה אפרת גיאת, היא מורת דרך, בעלת מיזם: "נפלאות עין כרם" והיא עורכת סיורים בשכונה בעקבות סיפורן של נשות השכונה. חלק מהסיורים, כוללים כניסה לבתי התושבים, ומפגש בלתי אמצעי כולל כיבוד, שתייה וטעימת גבינות צאן, המוכנות מחלב העיזים הרועות כעת באחו. 

 

לטייל בשכונה:

התוואי החדש של שביל ישראל, מאפשר הכרות עם עין כרם האחרת השכונתית. עלינו במדרגות אל תוך סמטאות צרות ויפות, בכולן עושר של צמחייה, שערים מעוטרים ומקושתים, הרחוב כולו מרוצף באבן. 

אנו טיילנו בשעות אחר הצהרים, ואור השמש הוקרן על קירות הבתים בגווני אדום, בורדו. כיוון שהיה זה יום חג, ראינו את תושבי השכונה, הדתיים שבהם, יוצאים לתפילת מנחה, וכך זכינו גם לברכת חג שמח. 

כל זה, ביחד, יצר אווירה מאוד מיוחדת ונעימה. לאט – לאט חדרה אלינו התודעה, שהתוואי הזה נפלא ואותה "באסה" של תחילת היום, בדרך שינוי תוואי, החלה להתחלף בהרגשה נפלאה. 

מהרחובות הצרים והסמטאות, יוצאים לרחוב הראשי של עין כרם כאן לא יכולנו, לוותר על הגלידה המקומית. בעין כרם שני בתי גלידה, האחד ברחוב הראשי בפנייה למנזר יוחנן במדבר, השנייה בפנייה לכנסיית המפגש (בדרך אל המעיין), 

 

מעין כרם לקריית מנחם:

ברחוב הראשי, עולים טיפה במעלה הרחוב, ומגיעים למגרש חנייה מצד ימין של הדרך (מצד מערב), עוד קצת בדרך הראשית, השביל עוזב את הרחוב הראשי של עין כרם, ופונה ימינה ומטפס במדרגות חקלאיות עתיקות, לקריית מנחם. הדרך רצופה צמחייה ועצי פרי, בין העצים שפגשנו שם היו: עצי עוזרר בפריחתם, ליבנה רפואי, תאנים, שקדים, רימונים ועוד. 

לעוזרר, פרח ורדני בעל ריח ניכר, ופרי קטן, דומה לתפוח זעיר, בעל טעם חמצמץ מתקתק. בעונות המתאימות ניתן ליהנות מהפרות שעל העצים.

השביל עולה המטפס מחורש ים תיכוני טבעי, כפי שתואר זה עתה, לחורשת אורנים קקלי"ת. בראש המעלה, השביל לוקח ימינה, אך אנו המשכנו בעקבות קבוצה שראינו במקום שהלכה דווקא לכיוון ההפוך, לצד שמאל, הסתקרנו לאן הם הולכים, לכן צערנו אחריהם.

 

אל בורות המים, אל בורות המים:

הקבוצה, הלכה אל בור מים, ואנו בעקבותיה. הייתה זו משפחה, מורחבת, החתן, בן הקיבוץ העירוני ראשית הנמצא בקריית מנחם. הוא סיפר לנו, כי שימור הבור וטיפחו, הוא פרויקט שלקחו על עצמם ילדי הקיבוץ. כשאנו היינו במקום, הבור היה מלא מים צלולים ונקיים. התעלות המוליכות מים אל הבור, אכן נקיות ומטופחות, הסביבה כולה שמורה. חבל רק, שמישהו ראה באגן השיקוע מקום למדורה, והשאיר שם שרידי מדורה ופחמים. 

ילדיי, שאוהבים מים כל כך, לא יכלו לוותר על חוויית המים, חלצו נעליים, פשטו בגדים, ונכנסו לטבול בבור המים. בתוך הבור מוצב סולם, כך, שניתן להיכנס ולצאת מבור המים בקלות יתרה. 

לאחר, טבילה מרעננת, חזרנו לשביל. 

הליכה קצרה מבור המים, והופ, נפלנו על עוד בור מים. אף הוא מלא, אף הוא מטופח ושומר. סביר להניח שבורות אלו שימשו את תושבי עין כרם בעבר, ואת רועי הצאן היוצאים למרעה בהרים. 

 

הכפר השוודי:

אנו עולים במעלה, ופוגשים גדר המחייבת אותנו להקיף מימין. אח"כ יתברר לנו כי זה הכפר השוודי, וכי הוא שייך לאלווין ישראל. אין לנו מושג מזה, ועל מזה. לכן התחלנו לברר. וזה מה שגילנו....

 

מלב"ן – הכפר השוודי:

ראשית שנות החמישים, המדינה צעירה ואין עדיין מנגנון שירותי רווחה. בין העולים הרבים שמגיעים, יש גם חולים ונכים שצריכים טיפול. לכך חברו ביחד שלושה גורמים: ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית, וארגון הג'וינט, והקימו גוף שנקרא: "מלב"ן" מוסדות לטיפול בעולים נחשלים). 

בית המוסדות שהקימה מלב"ן, היה "הבית השוודי" – מוסד לילדים ולצעירים בעלי רמות פיגור גבוהות. כשניסינו לברר מהיכן השם הבית השוודי, לא ידעו אנשי המוסד לספר לנו. אמרו לנו, שהם חושבים שממשלת שוודיה עזרה בשנות ראשית המדינה בהבאת עולים חולים ואף טיפלה בהם. אחד באחד המסעות הללו, של הבאת נערים, עולים קרתה תאונת מטוס והילדים נהרגו. הדבר נגע לממשלת שבדיה, והיא נרתמה לעזרת המשפחות בכך שתרמה צריפים למגורים (המדינה הייתה צעירה וענייה). לדעתנו, יש כאן בלבול עם סיפור אחר, עם סיפור שנקרא: "ילדי אוסלו" אותו אסון אווירי בו נהרגו מעל אדמת נורבגיה ילדים עולים מטוניס. 

סיפור ילדי אוסלו מוכר לנו ממושב ינוב בשרון, ושכונת ילדי אוסלו בנתיבות, ואף פסל שהוצב בנתיבות, לזכר האסון. אגב, באסון ילדי אוסלו ניצל ילד אחד בשם: יצחק אלל. הילד אומץ על ידי מלך נורבגיה. 

 

 

קריית מנחם:

נחצה את הכביש, נטפס במדרגות בסמוך לגן משחקים. קריית מנחם, אחת השכונות הדרום מערביות של ירושלים. נוסדה ב1956, עבור עולים.

היא קרויה על שם: "מנחם ברסלר" נשיא קק"ל ארה"ב. שמות הרחובות בשכונה, הם שמות מדינות בדרום ובמרכז אמריקה, אשר הצביעו בעד הקמת המדינה. 

בשכונה, ממוקם הקיבוץ העירוני: "ראשית". אחד מעקרונותיו שילוב של אוכלוסייה דתית, ולא דתית. אנשי הקיבוץ פעילים בשכונה, והקימו מוסדות חינוך. בתחילה התמקמו בשכונת הבוכרים, ב1991 עברו לקריית מנחם. 

 

אל עין לבן:

ממשיכים אל מזרח השכונה, לשביל היורד לעמק לבן, שביל ישראל בולט על עמודי חשמל, ועל גדרות אבן. 

עמק לבן מהווה חלק מפרק ירושלים. נפגוש גן ארכיאולוגי, ובו גתות, מקווה טהרה, ועוד מתקנים, המעידים על היות המקום ישוב יהודי, מבית שני.

השביל מתפתל בין לעין לבן. במקום שני ברכות גדולות מזמינות, ליהנות מצל עצי האלון, משתי ברכות מים צוללים וקרירים, ומנקבה המספקת מים לברכות אל תוותרו על ביקור בנקבה, (פנסים).  

אם נותר לכם זמן, בקרו בגן החיות. 

 

 

קיבוץ צובא

 

קיבוץ צובא, ששמו המלא הוא: "פלמ"ח צובא" הוקם באוקטובר 48 (תוך כדי מלחמת העצמאות) על ידי פלמחניקים לשעבר. 

מייסדיו רצו לקורא לו: "משגב פלמ"ח" אך ועדת השמות התנגדה, ודרשה את השם הערבי המקומי בהטיה לעברית. שמו הערבי הוא: "ס'ובא" – נמצאה פשרה, והיא: "פלמ"ח צובא".

בסמוך לקיבוץ הר צובא ובו תל צובא, נמצאו במקום שרידי ישוב מהתקופה הכנענית. השם צובא מוזכר בתנ"ך, בהקשר של אחד מגיבורי דוד שהגיע מצובא, יגאל בן נתן מצובא (שמואל ב' – כ"ג 36). בחפירות במקום נמצאו שרידי ישוב מתקופות שונות, נמצאו: גתות, מערכות מים, קברים ושרידים של חקלאות ההר. יש מהחוקרים המזהים את המקום עם גיא צבועים, ישוב יהודי מימי המשנה.

הצלבנים, בנו במקום מצודה, וקראו לה: בלמונט (ההר היפה), אגב זה שמו של המלון בקיבוץ. 

עוד במקום שני אתרים חשובים: מערת יוחנן המטביל, ועין צובא מעיין עם נקבה באורך של כ 25 מטרים שנוקתה ושופצה על ידי אנשי צובא. 

 

אמונות או נמות:

בראשית שנות ה-70 הקים האומן יוסף זריצקי, סטדיו בצובא. הוא נהג להגיע למקום אחת לזמן מה ולצייר את נופי הסביבה, בשפה אומנותית מופשטת. זריצקי, הנהיג קבוצת אומנים בשם: "אופקים חדשים" . זריצקי נפטר ב1985.

ב95 הציג לארי אברמסון בגלריה הקיבוץ את התערוכה "tsooba" במסגרתה מתח ביקורת על זריצקי אשר לקה בעיוורון ולא ראה את שרידי הכפרים הערביים בציוריו המופשטים.

ב- 2013 הצייר יונתן הירשפלד הציג סדרת ציורים בתערוכה שנקראה "על הארץ" התערוכה הוצגה במשכנות שאננים. הירשפלד התייחס לקודמיו: זריצקי ואברמסון ובעצם יצר דיון אתי ואסתטי, במפגש של שלושה דורות של אומנים. 

 

תיירות בצובא:

בצובא, מספר אתרי תיירות: מלון נהדר בשם: "בלמונט" ההר היפה, יקב עם יינות איכות, אתר חוויה לילדים בשם: קיפצובא. וכן שני אתרים ארכיאולוגיים, אשר הנגישות אליהם קשה ומורכבת: מערת יוחנן המטביל, ועין צובא. שניהם נמצאים בתוך המטעים של צובא, ולכן הנגישות אליהם קשה. ניתן לבקש את עזרת הקבלה המלון. 

השאירו פרטים
ו
נחזור אליכם