IMG-20200215-WA0004-1920w.webp

שחור לבן שחור

מסלול טיול מדברי הר צרור -נחל צרור

שחור לבן שחור / עוברים עם בוקר אור / כשאדום הופך ירוק (דודו ברק)

מסלול הטיול: "הר צרור – נחל צרור" הוא חוויה מדברית במלוא מובן המילה. חוויה מדברית שהיא קרובה, אתגרית אך לא יותר מידי, כזו המאפשרת לכם לטייל עם הילדים בלי חשש, ועדיין לחוש שאתם במסלול מאתגר ומדברי.

בכל היופי המדברי הזה, יש נקודה שכדאי לשים אליה לב, ויש לקחת אותה בחשבון: 

היציאה מהמסלול כרוכה בעליה מעצבנת במעלה צין (עשר דקות אתם מסיימים אותה, ובכל אופן היא קצת מעצבנת).

 

שחור לבן – שחור:

האהבה שלי למסלול הטיול: הר צרור – נחל צרור נובעת ממספר סיבות, אחת מהן היא בלי ספק תחלופת הצבעים שבו, משחור ללבן, וחוזר חלילה, ואז חום צהוב מדברי.

כבר למרחוק בולט השחור של הר צרור.

תחלופת הצבעים נובעת משינוי במסלע, המעיד של תהליכים גאולוגיים מרתקים.

אין ספק שמסלול הטיול הר צרור - בנחל צרור, נכנס לאותה קטגוריה של טיולי מדבר, בהם במספר צעדים עוברים עידנים גאולוגיים. 

הצבעים הלבנים שייכים לגירים צעירים של רמת עבדת, מהאיאוקן, ואילו הצבעים השחורים שייכים לאותה שכבת צור הנמצאת בראש רכסי הנגב מהקנומן טורון.

כך, כשאנו מטיילים על הלבן, אנו בתקופה צעירה של הנוף, וכשאנו על השחור, אנו בתקופה עתיקה יותר. 

 

איך להגיע:

כדי להגיע למסלול הטיול, יהיה עליכם לייגע עצמכם, בדרכי עפר, עבירות לכל רכב, העוקפות את קיבוץ שדה בוקר מדרום.

קצת אחרי שאתם עוברים את ברכות טיהור השפכים של שדה בוקר, דרך רכב טובה תוביל אתכם, בין השדות של שדה בוקר, עד למנחת של בן גוריון הנמצא בשדה צין. 

נחנה, מיד לאחר המנחת. 

 

על חמישה שהלכו (ולא שבו):

לפני שאתם יוצאים לדרך, שנייה נצעד כמה צעדים עד לראש מעלה צין. 

שני אלמנטים יתפסו את תשומת לבכם: שרידי מצד צין, והאנדרטה לזכר ההולכים לפטרה. 

נתייחס רגע, ונתייחד לרגע עם האנדרטה להולכים לפטרה.

אי אז, בשנות החמישים, לאחר מלחמת העצמאות, צרה הייתה הארץ לצעיריה, אשר חיפשו אתגרים נוספים. תום המלחמה, אשר אפיין סופה של תקופה, הטריד קצת את בני הדור ההוא, אשר חש קצת ריקנות, ושאל את עצמו מה כעת?!?

הייתה זו תקופה של מסעות במדבר, ולא רק בו. אלא, שהיו ששבילי הארץ הקטנה הזו, היו צרים מלהכיל את נשמתם. כך, הדבר לגבי השניים הראשונים שחצו את הגבול, ועשו את אשר אסור לעשות, ללכת לפטרה, אל אותו סלע אדום נסתר ואשר דורש תעוזה.

השניים הראשונים שעשו זאת: הם מאיר הר ציון, ורחל סבוראי. האחרונה, קצת פחות מוכרת בציבור, אלא אם כן גרת באחד מיישובי רמת גנב.

שובם עמוסי חוויות משך צעירים נוספים לאותו חוויה מפוקפקת.

ואכן, התגבשה חבורה צעירה ופרועה, בראשותו של אריק רגב, בין מושב עין עירון, חמישה היו בחבורה, אחד מהם, היה איש שדה בוקר, שרק קמה: "איתן מינץ".

האנדרטה ממוקמת כאן בראש מעלה צין, כי מכאן יצאו לדרך הארוכה, עד לפטרה. דרך ממנה לא שבו.

לזכר, אותם ימים, ולזכר אותם מעשים, מוקמה כאן האנדרטה, אשר מספרת את סיפורם ללא מילים. 

 

הנשרים טרפו עם שחר:

לאחר הביקור באנדרטה, וחלוקת כבוד להולכים לפטרה, נצא לדרך. 

נפנה שמאלה (צפונה), עקבו אחר סימון שבילים שחור. הסימון עוקף גדר המקיפה את שטח מחקר.

במקום זה עוסקים בחקר אותו ייצור קטן וכמעט בלתי נראה: ה"איזופוט", אותו סרטן ירוד, החי כאן בשדה צין. ואשר יש לו יכולת ניווט מדהימה, אשר גורמת ללא מעט אנשים לחפש תשובה בדבר יכולת זו. 

תוך כדי הליכה, נרים את ראשנו, ונביט מזרחה, אם תראו ציפורים גדולות באוויר, אל תיבהלו אלו נשרים, ואולי גם רחמים. 

הנשרים מתכנסים כאן לאורחות חינם. במקום תחנת האכלה לעופות דורסים. 

נספר כאן, כי היעלמות הנשרים תלויה בלא מעט גורמים, אחד מהם קשור להיגיינה ציבורית במדבר. מדינת ישראל, אוסרת על הבדואים להשליך בטבע בעלי חיים מתים, כגון: חמורים, פרות, עזים ואולי אף גמלים.

נבלות בעלי החיים אלו, היו המזון לעופות אוכלי הנבלות. 

משמדינת ישראל, הנהיגה נוהלי היגיינה, במדבר, ואסרה על הבדואים לזרוק נבלות בשטח, הרי שאין לנשרים מה לאכול. לכן, נוצר הצורך ביצירת תחנת האכלה.

אנשי הרט"ג אוספים ממשקים שונים בעלי חיים שמתו להם, ומפזרים זאת בשטח תחנת האכלה. 

 

אל ההר השחור תמיד:

נמשיך בדרכנו, חשוב על שלא להיכנס לתחומי הגדרות, כאמור מדובר בשטח מחקר. נגיע לתצפית יפה אל בקעת צין. הדרך, עוקפת משמאל, ויורדת על שביל לבן של סלעי קירטון.

כשנגיע לאוכף, נצטרך לקבל החלטה, האם אנו עולים אל הר צרור, וממנו משקיפים אל הנוף, או ישר יורדים אל ערוצי נחל צרור. 

אם תקשיבו לי, עלו אל ההר השחור, ותיהנו, מתצפית יפה למרחב.

לאחר מכן רדו אל הלבן, המתפתל בין סלעי גיר כהים יותר, שימו לב לעורקי הגבס בקירטון. 

גבישי הגבס נוצצים ויפים, ילדים אוהבים לשחק בהם.

 

תצפית אל המפל:

בערוץ הנחל, צמחי מדבר שונים ומגוונים ביניהם: רתמים, לענת המדבר, קזוח, כתלה חריפה, ופריחה עונתית יפה.

כשתגיעו לראש המפל (כ-30 מטר), בזהירות, בזהירות תשכבו על הבטן, ותביטו למטה אל הגב היפה שמחכה לכם. בחורפים יפים, הגב מלא מים, והוא נראה כמו עין ירוקה.

 

גב צרור:

יורדים, ויורדים, שמים לב, לכך, שלא יורדים ישר, אלא שומרים לקחת ימינה פנימה אל תוך העמק, ואל גב המים.

כאמור, בחורפים יפים וטובים, גב המים מלא, ואז אפשר לשכשך בגב, וליהנות מהמים הצוננים.

 

עצי שיטים עומדים:

לאחר שנהנינו מגב המים, נמשיך בדרכנו. נרד לערוץ הנחל המרכזי, נשים לב, לכך שהוא הולך ונפתח. מדרך רגלנו, יהיו משטחי סלע לבנים ויפים. מיני צומח שונים ילוו את דרכנו, במיוחד נשים לב לשניים חשובים: עצי שיטים, וקרקש צהוב. 

לשני עצים אלו קשר לסיפורי עם ישראל במדבר.

מעצי השיטים הכינו בני ישראל, את ארון העדות, ושאר חלקי המשכן. 

ואילו הקרקש הצהוב, מזוהה לפי חלק מהמסורות כסנה הבוער אותו פגש משה.

לקרקש פריחה צהובה לוהטת, ופרי תרמיל. 

כשהפרי מתייבש, הזרעים נתקים בתוך התרגיל וברוח הנושבת, נשמע רשרוש הנשמע כמעין לחש או דיבור, ומכאן הפרשנות לסנה הבוער.

 

הדרך, ממשיכה בערוץ הנחל, עד שפוגשת את דרך הרכב, העולה חזרה לשדה צין. מעלה צין, ארוך, וקצת מדכדך, אך עשר דקות ואתם בחוץ. אם עובר ג'יפ או משהו דומה, תמיד אפשר לבקש טרמפ. 

השאירו פרטים
ו
נחזור אליכם