נחל-אוג-.jpg

נחל אוג

צפון מדבר יהודה

הפעם נטייל בצפון מדבר יהודה, באחד הנחלים היפים במדבר של העיר הקדושה, בנחל אוג. 

נחל אוג, הוא הצפוני בנחלים הנשפכים לים המלח, הוא מתחתר בין ואדי קלט מצפון לנחל קומרן מדרום. 

נחל אוג מנקז את מורדות הר הזיתים, הר הצופים, ואזור אבו דיס.

הוא יורד מגובה של 800 מטר – עד לגובה של מינוס 400 מטר בים המלח, לאורך של כ30 ק"מ. הוא נשפך לים המלח, ליד קיבוץ קליה. 

מהלך יפה לכל הדעות, מה שמבטיח לנו, נחל קניוני ומאתגר, בעל עוצמת שיטפונות חזקים ביותר, דבר היכול להסביר את המצאות מכוניות מכווצות בערוץ הנחל, כאילו היו עובר. 

אך אל דאגה, מישהו כבר דאג להציב בנחל: יתדות, סולמות וחבלים, כך שנוכל לטייל בבטחה (רק בבקשה לא ביום גשום, זה מסוכן). ובכל זאת, אם בחרתם להיות בנחל ביום כזה, עמדו על הגשר המוליך לנבי מוסא וצפו בשיטפון המרהיב הועבר מתחת. 

נקודה נוספת מומלצת לצפות בשיטפון, הוא בשפך אל ים המלח (סמוך לקיבות קלי"ה). מראה הנחל הנכנס אל הים, הוא מראה של שובל חום בתוך ים כחול. ואז תזכרו בפסוק האומר: "כל הנחלים הולכים אל הים"


 

ואלה שמות:

לפני שנכנס לנחל, כדרכנו, ננסה לברר את מהות שמו.

כאמור בעברית שמו נחל אוג, בערבית שמו ואדי אל-מוכליכ בחלקו העליון ואילו בחלקו התחתון ואדי דבר. 

 

נחל אוג: 

השם נגזר מהצמח "אוג קוצני" שיח ממשפחת האלתיים. 

בארץ מוכרים שלושה מיני אוג: הבורסקאים, מחומש (נדיר ביותר, צומח בעיקר במצוקי ראש הנקרה)  וקוצני. 

הבורסקאים מוכר לנו יותר, באשר תפוצתו רחבה יותר, בחבל הים תיכוני, ובחל הערבתי אירנו טורני. 

בעוד תפוצתו של האוג הקוצני קטנה יותר, והיא משתרעת במורדות ובערוצי נחלי השומרון, מדבר יהודה והר הנגב. 

לאוג פרי גלעין פחוס, די דומה לאלה ארץ ישראלית ולאלת המסטיק.

ציפת הפרי, האדמדמה, משמשת לתעשיית העורות, לתבלון ואף לרפואה עממית.

ציפת הפרי, נקראת "סומק", היא מהווה, את אחד מהרכיבים של תבלין הזעתר. היא האחראית לטעם החמצמץ. 

אני אוהב לתבל אתה סלטים, במקום לימון (נסו, זה באמת טעים).

 

פריחת סתיו:

מעניין, זמן פריחת האוג הקוצני. לאוג הקוצני מחזור פריחה ולבלוב שונה מצמחי ארץ ישראל.

השלכת קצרה, והיא בשיא הקיץ (יולי אוגוסט). הלבלוב בסתיו (ספטמבר עד דצמבר). 

מועד הפריחה הלא רגיל יכול להעיד על שני דברים:

הראשון, היותו צמח גולה, אשר מקומו הטבעי, אי שם באפריקה. מועד הפריחה בארץ, אשר אינו מתייחס לעונות השנה, הוא זיכרון גנטי, בדומה לשיטים שונות.

השני, עדות לתקופות בהן האקלים היה לח יותר. 

ואדי אל-מוכליכ:

לשמו הערבי, ואדי אל-מוכליכ, מצאנו שני הסברים:

ההסבר הראשון: "המערים" כלומר המטעה. בעבר, הדרך היורדת מירושלים ליריחו ולירדן, עברה בגדה הצפונית של הנחל. הדרך הייתה פתלתלה, ומעוקלת. נדמה לך, שהנה הגעת, אך לא. תיאורו של יהושע ילין (כפי שיובא בהמשך) יבהיר לנו, שיש לכך בהחלט משמעות, במיוחד כשאתה מאבד את הקשר עם המשך השיירה בה הלכת. 

ההסבר השני: "שקשה לשאוב ממנו מים". גם לפירוש זה יש היגיון. בקטע האחרון של הנחל, באזור שלושת המפלים, אשר בתחתיתם נקבו מי שיטפונות. בימים של טרום סולמות וחבלים, הרועים המקומיים צריכים היו למים אלה, ובוודאי היה קשה להשיג אותם בתנאים ההם. כשאתם שם, תוך כדי טיול, נסו לחשוב, מה הייתם עושים ללא הציבה הרט"ג את הסולמות והחבלים, לעזרתכם. 

 

ואדי דבר:

יתכן, ושם זה משמר את השם העברי הקדום המופיע ביהושע, בחלוקת הארץ לשבטים: ועלה הגבול דברה, מעמק עכור, וצפונה אל הגלגל, אשר נוכח למעלה אדומים (יהושע ט"ו – ז').

הגלגל, ומעלה אדומים, מזוהים לנו, ואם נקבל את ההסבר שעמק עכור, הוא יריחו, נראה שמתאים שדברה של יהושע, הוא ואדי דבר הערבי. 


 

הדרכים הידועות:

כביש מס' 1, היוצא מתל אביב, בואכה ירושלים, וממשיך מזרחה עד למפגש עם כביש 90. אינו הולך בתוואי הדרך הטבעי. בקטע זה של הדרך, כביש מס' 1, משמש את המציאות העכשווית. הדרך המקורית אשר ירדה מירושלים ליריחו, לים המלח, ולעבר הירדן, עברה בגדתו הצפונית של נחל אוג. 

בעבר נקראה הדרך: "דרך הסוכר", באשר ביריחו גידלו הצלבנים קנה סוכר, ובדרך זו, העלו את התוצרת לירושלים. 

 

הרפתקה במדבר:

בספרו, "זיכרונות לבן ירושלים", מתאר יהושע ילין מסע שערך ביחד עם יהודי עשיר ממוצא בגדדי (השר אברם שלום, ובשמו האנגלי "ארתור"), קרוב משפחה של אשתו (ילין היה מהראשונים, אשר התחתנו נישואין מעורבים אשכנזי וספרדייה. אל יהיה הדבר קל בעיניכם), ליריחו, לירדן ולים המלח. תיאור הדרך הפתלתלה, תואמת את השם הערבי של הנחל: ואדי אל-מוכליכ.

"הדרך במדבר יהודה, בין ים המלח, ובין מר סבה, היא דרך עקלקלות, בין הרים נמוכים הממלאים את כל השטח ההוא והדרך נוטה פעם נגבה ופעם ימה, פעם קדמה ופעם צפונה, והדרכים צרות וקלקלות, והיה בהרחיק הרוכב הראשון ללכת צעדים, אחדים מחברו שלאחריו, כבר לא יראהו, עוד האחרון, כי ההרים יפסיקו ביניהם. ואוי לו לאיש אשר ייסע במדבר, ההוא בלי מורה דרך, כי אז יאבד דרכו ויתעה במדבר ההוא, בלי מצוא דרך לצאת ממנו" (זיכרונות לבן ירושלים, ע"מ 58).

בהמשך, מתאר ילין, כיצד הוא והמתורגמן, אשר התגאה כי הוא מכיר את המדבר, כפי שהוא מכיר את סמטאות ירושלים, גרם לשניהם לטעות במדבר. מעל 40 שעות חיפשו השניים את דרכם, כשהם ללא ציוד מתאים ללילה, ללא מזון וללא מים.

אחד הקטעים המרתקים בסיפור הוא כיצד הם מעבירים את הלילה. 

מחשש מפני חיות ושודדים, הם מחליטים להישאר ערים כל הלילה. הם עושים זאת על ידי עישון סיגריות. תחילה הם מגלגלים את כל הטבק שיש להם לסיגריות. לאחר מכן, הם מחלקים את הסיגריות ביניהם. ואז, בגפרור היחידי שיש להם, הם מדליקים סיגריה אחת. מעשן אותה מי שתורו עד תומה. ואז, מדליקים את הסיגריה הבאה, בזנב הסיגריה הדלוקה.

כך, עובר הלילה, כשהם מסריחים מסיגריות, ומתים מפחד. מפאת קוצר היריעה לא אפרט את המסע ההוא במדבר, אך בהחלט אמליץ לקרוא את הקטע מתוך הספר.  


כיצד מטיילים:

לטיול בנחל אוג יש מספר אפשרויות, אנו נבחר בזו, היורדת מהגשר המוליך לנבי מוסא ולבקעת הורקיינה.

אם אתם עם מכונית אחת, השאירו אותה בכניסה לקיבוץ אלמוג, וקחו משם מונית (יש שם מוניות ערביות, שעוזרות למטיילים באופניים להגיע לתחילת מסלול או לקצה מסלול, אנו נעזרנו באחת כזו). 

את כביש מס' 1 תעזבו בין הק"מ ה-89 ל ק"מ ה-90. חלפו על פני נבי מוסא, המשיכו לבקעת הורקיינה, עד הגשר מעל לנחל אוג. 

כאן נעזוב את האוטו ונתחיל ללכת ברגל. 

הירידה אל הנחל היא מצדו המזרחי של הגשר, בשביל פתלתל, שימו לב, לא ליפול.

זהו אתם בתוך ערוץ הנחל. בקטע זה, המסלול עובר מצד אחד של גדה לצד השני, דרך מפלונים קטנים ויפים.

אם תטיילו בנחל בעונה הזו, לאחר הגשמים והשיטפונות, סביר להניח, שתמצאו מים בגבים וזו בהחלט חוויה נעימה. ניתן לשכשך רגליים במי הגבים.  

בקטע זה של הנחל, בין המצוקים, ובחגווי הסלע, יתכן ותזהו את האוג הקוצני. במורד הנחל קצת יותר קשה לראות אותו. כדאי לשים לב לכך.

אחד הדברים היפים של הנחל בקטע הזה, התחתרות הנחל בסלעים המקומיים, והיווצרות תמונת חתך של התחלפות גווני הסלע, מלבן (סלעי גיר), לשחור (פצלי שמן)

כדי, לוודא שאכן מדובר בפצלי שמן, קחו את אחת אבנים שהתנתקו מסלע האם, שברו אותה, והריחו. תופתעו מריח הנפט העולה באפיכם. כאמור, אלו פצלי שמן.

בעבר, לפני הימצאות מרבצי הגז בחופי ישראל, הייתה מחשבה, לנצל את פצלי השמן ולהפיק מהם נפט. 

בדיקת כדאיות ניצול והפקת נפט מפצלי שמן, נעשתה במישור רותם, על ידי חברת פמ"א. בשנת 2011 נסתיים הפיילוט באי כדאיות כלכלית, וחברת כימיקלים לישראל, אשר רכשה בשנת 2000 את הפעלת המתקן סגרה אותו, עקב זיהום אוויר וחוסר כדאיות כלכלית. יוזמה נוספת (בשנת 2008), אשר נעצרה (בינתיים) בלחץ הגופים הירוקים, הייתה לבדוק היתכנות הפקת נפט מסלעי ביטומן בחבל עדולם. 

עפי"ר הדרך בנחל קלה יחסית, אם כדי קצת נודניקית, באשר ההליכה על חלוקי נחל לא נוחה במיוחד, אך זה סביל בהחלט. 

 

שלושת המפלים:

כשהנחל נכנס, למעוק, עומדות לפנינו שתי דרכים, האחת: לקחת את השביל השמאלי, היוצא מהנחל. דרך זו, תוביל אתכם למגרש החנייה בכניסה לקיבוץ אלמוג.

הדרך הימנית, תיקח אתכם לשלושת המפלים. אנו ניקח את זו הימנית, הלוקחת אל שלושת המפלים. בינינו, הרי בשביל זה באנו לכאן.

כשתכנסו למעוק, המסלול מתחיל להיות אתגרי, כבר בתחילה תפגשו גב מים. אשר יציב אתכם בפני השאלה, האם לחצות את הגב כשאתם בתוך המים, או לנסות להישאר יבשים, ולחצות על הסלעים. 

עברנו את זה, ואוטוטו, אנו לפני שלושת המפלים הגדולים. 

שלושת המפלים באים די ברצף, זה לאחר זה. בשנים האחרונות הרט"ג הציבה בנחל יתדות, סולמות וחבלים. ועדיין מומלץ לוודא שהם לא נסחפו בגשם האחרון. לכן כדאי להתקשר לפקח המקומי, לפני יציאה לטיול, לוודא שהדרך נגישה וטובה. 

 

הנחל נפתח:

לאחר שסיימתם את שלושת המפלים, הנחל מתחיל להיפתח. שוב הולכים על חצצים, ועל חלוקי נחל. הפעם הדרך קצרה יותר. עליכם לשים לב, שאתם לא עוברים את הסימון מצד שמאל הלוקח אתכם חזרה לאותו מגרש חנייה הנמצא בכניסה לקיבוץ אלמוג. במגרש החנייה מחכים לנו כלי הרכב. 

 

קיבוץ אלמוג:

קיבוץ אלמוג, על שמו של יהודה קופולוביץ, ממייסדי מפעל האשלג בים המלח. אלמוג, היה מאנשי גדוד העבודה על שם טרומפלדור, וראש המועצה האזורית תמר (הראשון).

אלמוג, הוקם בתחילה כהיאחזות נח"ל, אשר אוזרחה על ידי בני משקים.

ד"ר עמנואל וידר, אשר תרגם ושיחזר 7 מגילות ממגילות ים המלח (נמצאו בסה"כ כ -900 מגילות), גר בימים אלו באלמוג. לכבודו הקימו באלמוג את בית הסופר, אשר היה מעין מוזיאון מקומי.

לצערנו, המוזיאון סגור בימים אלו. 

השאירו פרטים
ו
נחזור אליכם