1/1

טיול ביום חול – סיור בתי כנסת בירושלים

בתי כנסת בנחלאות

אלול באופק, וכדאי להתכונן. ימי החום והלחות של תמוז – אב יחלפו במהרה וכבר אנו מתייצבים בלילות הקרירים של אלול. באלול משכימים לתפילה ולאמירת סליחות. 

לכבוד חודש זה, הכנו עבורכם טיול בין מספר בתי כנסת בשכונות לב העיר, אשר זכו לכינוי נחלאות.

לא נכנס ממש לסיפור הקמת השכונות, באשר זה נושא בפני עצמו לדון בו. נספר על בתי הכנסת שבו, ודי לנו בכך.

נאזכר רק, שמרחב נחלאות שייך לסיפורי היציאה מהחומה בדומה למשכנות שאננים, מחנה ישראל, נחלת שבעה ומאה שערים. גם לשמות השכונות לא נכנס כאן, למרות אהבתי הגדולה למדרשי שמות, אלא אם כן בית הכנסת בו נעסוק ידרוש זאת ממני. 

נתחיל את סיורינו באחד המוכרים והמפורסמים שבשכונות, בבית הכנסת חסד ורחמים הנמצא ברחוב הכרמל. 

 

מבית מרזח – לבית כנסת:

סיפורו של בית הכנסת חסד ורחמים, הוא סיפור מופלא ומעניין. בית הכנסת ממוקם בשכונה אשכנזית, אך הוא בית כנסת ספרדי, על טהרת הנוסח הספרדי ירושלמי. ובעצם, מדובר בבית משפחת חשין המפורסמת, שנמכר והפך לבית מרזח. 

בית מזרח בירושלים עיר הקודש, תמהו הקצבים הספרדים, הכיצד? הרימו קול צעקה. עד שקם מר ארמוזה, ניגש לבעלי בית המזרח, ובצלילות קולו, וצליל הכסף קנה את המבנה בעשר לירות. הימים ימי ראשית שנות העשרים, תחילת שלטון המנדט בארץ ישראל. 

ארמוזה זה, היה שייך לקצבים הספרדים שיצאו מהעיר העתיקה. הללו הקימו שם את אגודת חסד ורחמים, ביחד עם משפחות ספרדיות ותיקות. האגודה הקימה בתי תמחוי, גני ילדים, ואף קופת חולים. כל השירותים ניתנו חינם אין כסף. אנשים אלו הפכו את בית המזרח על שני חדריו והחצר אשר בו, לבית כנסת.

בבית הכנסת נשמר נוסח ירושלמי ספרדי. מבנה בית הכנסת הוא קטן, למרות חיבור שלושת חלקיו, אך מעולם לא אמר אדם, צר לי המקום שאני בירושלים, לכן גם כאן בבית הכנסת יש מקום לכולם, תמיד. 

במרוצת השנים עבר בית הכנסת, שיפוצים שונים. כל שיפוץ כזה נתן בו צבע ואותות. תחילה חוברו החללים לחלל אחד, על הקיר הצפוני ציור של הכותל, כשהרחבה בו גודלה כ3 מטרים, עדות למה שהיה לפני ההרחבה המוכרת לנו היום. אח"כ עוטר בית הכנסת בחלונות ויטרז'ים המתארים את חגי ישראל כלי נגינה ומקומות קדושים. בדלת הכניסה שניים עשר השבטים, מנורה וספר תורה. יופיו של בית הכנסת בולט גם מבחוץ, הדלתות הן עבודת גילוף מיוחדת ובצד הדלת על הקיר, אשת חיל, מתוך ספר משלי. 

אומרים שהסליחות בחסד ורחמים, הן הנעימות בין הנעימות לאוזן בירושלים, אלא, שהן נאמרות מוקדם מאוד בבוקר, בשעה: 04.00, למשכימי קום. 

 

 

בית כנסת בית זבול – שבתוך השוק

בסיור השוק שלי במגדל אשקלון, אני עובד בין מספר חנויות, במקום בו יש מעין תקרת פח גלי הנשען על גגות החניות שמסביב ומסביר למטיילים שכאן זה בית הכנסת של השוק. את סידורי התפילה תמצאו בחנות הקרובה, חנות לכלי בית ומטבח. 

כאן בפינה הזו, מתכנסים סוחרי השוק, ועוברי אורח, לתפילת מנחה בעיקר, ובחורף אף לתפילת ערבית. 

תפילה בשוק היא תופעה מעניינת. מוכרים סיפורים מארצות המזרח על יהודים ומוסלמיים שעזבו חנותם פתוחה, כאשר רק מקל מונח על הפתח כאומר, בעל הבית לא כאן, נא לחכות. 

בעוד בעלי החנות יצא לתפילת הצהרים. חוקי השוק, הם חוק, אף אחד לא יכנס לנגוע בסחורה עת אתה בתפילה. מה שאין כן, בשאר שעות היום....

בירושלים, בשוק מחנה יהודה, היה המצב דומה, עד שהחליט אחד הסוחרים: זבולון אמדדי לשנות את המציאות ולהפוך את חנותו לבית כנסת. ומאז, באמצע השוק, בין הדוכנים, מתארגנים לתפילת מנחה, ערבית ולעתים אף לאמירת בקשות. 

בית הכנסת נקרא: בית זבול על שם תורמו זבולון. בית זבול, הוא כינוי לבית המקדש. 

למעשה בירושלים בני בתי כנסת בשם: "בית זבול" האחד בשוק, עליו דברנו כעת, והשני בשכונת שערי חסד, ברחוב קק"ל על שם חיבורו של רב בית הכנסת: הרב יעקב משה חרל"פ. 

המשורר יצחק שדה מזכיר את בית הכנסת והשוק באחד משיריו: 

" שוק מחנה יהודה, ליל חורף,

וכי מה צריך הבן אדם, תפוזים אחדים, זיתים, דג מתיאס מהחבית.

גם בית כנסת יש כאן, ע"ש המקדיש מר זבולון.

החנויות רובן כבר ננעלו.

פה ושם אחת מוארת בחיורון.

בדל מודעה מרפרף ברוח הקרה: 'ברוך דין האמת'... בצער...

הסמטאות שוממות, רחוק בחלל כלשהוא, מרחף כדור הארץ בעלטה.

אני חושב שאקנה לי קילו תפוזים.

אולי גם פיתות אחדות".

 

בתי כנסת לעולי פרס

 

במרחב בו מתקיים טיולנו ישנם מספר בתי כנסת כנסת לעולי פרס, או ליתר דיוק לעולי העיר בושהר בפרס. בושהר היא עיר עתיקה, כנראה שזוהי עילם המקראית, ממנה יצא המלך כדלרלעור כמסופר בספר בראשית. 

יהודי פרס סבלו מרדיפות ומהפליה על רקע דתי. בפגישה של הברון רוטשילד אצל השאה, הציע השאה, שבכסף הרב של הברון, יקימו מדינה, ושרוטשילד יהיה מושלה. 

יתכן ופגישה זו, הייתה סוג של זרז לעליית יהודי פרס לארץ ישראל. ידועים סיפורים רבים על עלייה זו. 

ב1904 הקימו עולי בושהר את בית הכנסת הבושרים בזיכרון טוביה. בית הכנסת קיים עד היום ברחוב זיכרון טוביה 12, מתקיימים בו מניינים בשבתות ובחגים, ואילו בערבי השבוע מתקיימים בו שיעורי תורה של הרב יצחק טופיק. מפתחות בית הכנסת נמצאים אצל הגבאי מר חגי מזרחי הגר בבית הסמוך

 

בבית הכנסת הזה התפללה משפחת בנאי עם הסבא: מאיר אליהו בנא. אלא שעם חלוף הזמן הקימו צעירי העדה בית כנסת חדש ברחוב אגריפס, הוא בית הכנסת: "אגודת צעירי פרס" ומעיד הנכד יוסי בנאי בספרו: "מכתבים ברוח"

"כאדם דתי ומאמין, סבא, הלכת להתפלל יום יום. אתה התפללת בבית כנסת אחד, ואנחנו - בבית כנסת אחר. לימים התברר לי מה הייתה הסיבה לכך. במשך שנים התפללת עם אבא באותו בית כנסת, אבל כשהקימו בית כנסת חדש ששמו היה "צעירי פרס", עבר בנך, ‏כלומר אבי, שהיה באותן שנים צעיר, לבית הכנסת של הצעירים, ועם השנים הצטרפנו אליו גם אנחנו, בניו. ‏לך אני בטח לא צריך לספר שבית הכנסת של אותם ימים היה מקום המפגש המרכזי שבו התקיימו כל השמחות וכל ימי זיכרון. בבית הכנסת היינו מתכנסים כל בני המשפחה כשהגענו למצוות, כשבאנו בברית הנישואים, כשנולדו לנו הילדים. בבית הכנסת חגגנו את החגים בשירה אדירה ובמזמורי הודיה. 

 

בין יזמי בית הכנסת, ובין העומדים בראשו ניתן למנות את פרופ' עזרא ציון מלמד שהיה חוקר מקרא ותלמוד כתב לא מעט חיבורים ביניהם מילון ארמי עברי, למתקשים בלימוד התלמוד. 

אחד הסיפורים המרתקים על בית הכנסת, מסופר על תהליך הבנייה. הסתבר שסלע גדול ומסיבי מונע את המשך הבנייה. לא ניתן היה לפוצצו, אלא רק בעבודת פטיש ואזמיל. 

אל המלאכה נרתם סתת בן העדה מאיר בן שמעון כהן, אשר במשך ימים, עבד בם פטישו ואזמלו תוך כדי שאשתו מסייעת בכך שהיא מוציאה את סלי האבנים ומעמיסה אותם על חמורים. את העבודה ממן יצחק בן יצחק הבושהרי ששילם את כל ההוצאה מכיסו הפרטי ואף הקים את בית הכנסת דגל ראובן מצפון למחנה יהודה. 

 

צעירי פרס, שהקימו את בית הכנסת, יזמו פעילויות תרבות נוספות כמו חוגי שירה ופיוט, המחזת מחזות ועוד. 

הם אף המחיזו את המחזה אחשוורוש, אלא שאף נוצרה בעיה, כי לא נמצאה אף נערה מבנות עולי פרס, שהסכימה להשתתף במחזה, אף לא בתפקיד אסתר המלכה. לכן הוצע התפקיד לנערה אשכנזייה, הלא היא פנינה ריבלין, ששחקה תפקיד זה בחן אב. 

 

בימי המנדט, עת נאסר על יהודים לתקוע בשופר ברחבת הכותל, שלחו ראשי האצ"ל שלושה מאנשיהם לבית הכנסת זה, על מנת שילמדו מבעל התוקע המקומי כיצד יש לתקוע. 

 

בבית הכנסת הזה מתקיימים בלילות החורף שירת בקשות נהדרת האוספת אליה אוהבי פיוט מרחבי העיר. עם השנים שונה נוסח התפילה מנוסח יהודי פרס, לנוסח ספרדי ירושלמי. 

 

 

בין חסידים למתנגדים:

רבים הם בתי הכנסת במרחב בו אנו מטיילים, ולא נוכל להקיף את כולם, לכן נספר על שניים נוספים ובזה יסתיים טיולינו. 

שניים אלו, מצאתי לנכון לחברם ביחד, באשר יש בהם מן המשותף, ויש בהם מן המנוגד.

בתוך מכלול שכונות נחלאות, ישנן כמה שכונות חרדיות על שתיים מהן נספר: בתי רנד החסידית, ובתי בורידא המתנגדית.

את שתי השכונות הללו בנו גבירים יהודים מאירופה, כתרומה לאחיהם היושבים בציון. בשתיהן, אין הדיירים משלמים שכר דירה של ממש. 

בתי רנד:

את בתי רנד בנה רבי מנחם מנדל רנד אשר עלה מגליציה לצפת וממה לירושלים. רנד היה איש אמיד נכסים, שלא היסס לפזר את הונו על צדקה ומצוות, אך השקט הנפשי בה רק כשעלה לארץ, כאן מצא את אושרו. 

בכספו נרכשו אדמות השכונה, ונבנו הבתים. בבתים שיכן חסידים ללא תשלום (כמעט). 

בשכונה בנה בית מדרש, שהוא סוג של רחבת ריקודים. בית המדרש רחב ידיים, מקומות הישיבה צמודים לקירות, כך שרחבת הריקודים לא תפגע. שני מועדים בשנה מצוינים בבית המדרש הזה: יום פטירת רבו הרבי מצאנז (כ"ד ניסן) ויום פטירתו שלו (כ"ד סיון). בבית הכנסת ארון קודש, ועמוד תפילה אשר הובאו מגליציה לכאן, וכן ספרי תורה.

בתי ברוידא:

את בתי ברוידא בנה הנדיב רבי יעקב יוסף ברוידא, אשר ניהל את עניין בניית השכונה, כמו גם בית המדרש מרחוק, מוורשה הרחוקה. לברוידא לא היו ילדים, ושכונה זו, היא יד ושם לזכרו ולזכר פועלו. כל המעורבים בבניית השכונה, עשו זאת בהתנדבות ולא גבו כסף על כך. הקבלן שבנה שכונה זו, כמו גם עוד שכונות בירושלים הוא יעקב מן. דיירי השכונה נבחרו בקפידה. כיוון שהנדבן דרש שנוסח התפילה בבית המדרש יישמר, נוסח יהודי אשכנז, נבחרו רק מתנגדים.

דבר זה יצר לשכונה שם של מקום יבשושי, כמו שנהוג לכנות מתנגדים (ליטאים). 

ואכן בבית המדרש של בתי ברוידא הנקרא: קהילת יעקב מתפללים בנוסח יהודי אשכנז בלבד. בית הכנסת עמוס בספסלים, להבדיל מבתי רנד, כך, שאין מה לדבר על ריקודים, או כל תנועה אחרת ברחבה. 

אף את הספרים לבית המדרש, שלח ברוידא מוורשה, אך תנאי התנא, שלא יוצאו מבית המדרש, והם אכן לא יצאו. אם תחטטו היטב בארון הספרים יש סיכוי שעוד תמצאו ספרים עליהם חותמת הצנזור הפולני שבדק את הספרים לפני עלייתם ארצה. 

בחצר בית הכנסת צומחים עצי ערבה.

בחג הסוכות נתלה שלט, המכריז שמי שרוצה יכול לקטוף לו ערבות, בתנאי שלא ישכח לשים תרומה בבית המדרש. 

 

בתי כנסת רבים לה לירושלים, רבים מהם נמצאים כאן בשכונות לב העיר,

אך למדור זה מגבלות, כמות המילים בו אינה מאפשרת הרחבה יתרה.

המעוניין יעשה זאת ברגליו ובעיניו, ותבוא עליו הברכה. 

השאירו פרטים
ו
נחזור אליכם