IMG_20150221_132500-1920w.webp

כאפיקים בנגב

טיול שטפונות במדבר

כשאני כותב לכם את השורות הללו, בחוץ מזג אוויר חורפי. אסיים לכתוב וארוץ עם הילדים לחפש זרימות מים במדבר. 

כיוון שהמדור מתפרסם פעם בשבועיים יתכן שכשאתם תקראו את הדברים, בחוץ תחייך שמש נעימה, ולא יהיה זכר לכל זרימה, כך הם פני הדברים. ובכל זאת מציע לכם, לשמור כתבה זו, לימי גשם, וזרימה. 

זרימות מים בעקבות ירידת גשמים. אני כותב זרימות מים, ולא שיטפונות, כי אני רוצה להוביל אתכם לערוצים הקטנים, אלו המוליכים מים אל בורות המים וחלקות העיבוד הקדומות. אלה שאוהבים זרימות אך לא שיטפונות. 

אני רוצה להוביל אתכם, לערוצים הקטנים, להתחקות אחר מעשי הקדמונים, אלה שידעו לייצר מים במדבר, הנבטים הביזנטיים ובעקבותיהם, ראשוני המתיישבים היהודים בנגב, אנשי רביבים, ואנשי שדה בוקר. 

בטיול הבא, נכיר, את סוד האגנים הקטנים – ואת חכמת החקלאות המדברית.

מי שלימד אותי את תורת האגנים הקטנים, היה מורי ורבי בניצנה זאב זיוון (היום ד"ר זאב זיון). הוא זה שאמר לי, שהסוד נמצא באגנים הקטנים, בזרימות אל חלקות העיבוד, בתעלות הארוכות המוליכות מים אל בורות המים. 

ומי שהוביל אותי בין הערוצים הללו, היה חמי, אלישע צורגיל, איש שדה בוקר. כאשר יורד גשם באזורי המדבר, אנו אורזים עצמנו ונוסעים לשדה בוקר, לניצנה, להר ערקוב, לרמת מטרד, לבורות לוץ ולעוד אזורים של חקלאות קדומה, ורואים את הפלא הזה קורא כל פעם מחדש. 

רואים כיצד התעלות מתמלאות מים, ומשקות את חלקות העיבוד, או חלילה מה קורה כשתעלה לא מטופלת והמים נשפכים ממנה החוצה ולא מגיעים ליעדם.

אלישע, הגיע לשדה בוקר בתחילת שנות ה-60. היו אלה ימי ראשית, אמנם עברו כעשר שנים מהעלייה לקרקע, ובכל אופן היו אלה ימי בראשית. באותם ימים, אנשי שדה בוקר השקו את המטעים בהצפה. הם שיפצו את תעלות המים שמצאו בשטח, ובנו חדשות על פי השיטות הקדומות (האמת, שהקדימו אותם אנשי רביבים שעלו על הקרקע, ב1943), כך, שהיה לו את המידע היכן ניתן למצוא זרימות קטנות באגנים הקטנים, לשם הוביל ומוביל אותנו.

זוכרני, כשהייתי מדריך צעיר בניצנה, באחד הימים הייתה תלויה מודעה בלוח המודעות, בה זאב (מנהל ניצנה) מודיע לנו כי ד"ר זאב משל (היום פרופ' זאב משל), יתארח בניצנה, בסוף השבוע, ובשבת, יצא להתחקות אחר תעלות המים שהוליכו מים לשבטה. ההודעה הזמינה את המדריכים להצטרף לצוות הסוקר, הצטרפנו, רויטל ואני. 

מוקדם בבוקר, הגענו לשבטה. משל, הראה לנו את חיבורה של תעלת מים אל הבור המרכזי בעיר, וביקש שנלך בעקבות התעלה, ונראה מהיכן היא מתחילה. ובכן, התעלה הייתה באורך של כ-3 ק"מ והגיעה מהגבעות העוטפות את שבטה סביב. 

טיולנו יהיה טיול נוסע, בין אגני מים שונים במרחב שבין ניצנה, אזור שדה בוקר רמת מטרד, ועד לאזור בורות לוץ.

תחילה, ננסה להבין מדוע יש שיטפונות. נבהיר שמדובר במרחבים עצומים, לא חייבים לבקר בכל האתרים ביום אחד.

 

אם אחפש משפט, להגדיר שיטפון, או זרימת נגר עילי אומר, שזה מצב בו כושר הספיגה של הקרקע, קטן מכמות המשקעים בזמן נתון. כשהמציאות היא כזו, המים יזרמו על פני הקרקע, מנקודה גבוהה לנקודה נמוכה.

מעניינים ומרתקים תיאורים שונים, והתייחסויות שונות במקרא לשיטפונות. אביא להלן שתי התייחסויות מנוגדות. תחילה להתייחסות שלילית מתוך תהלים קכ"ד: "אזי המים שטפנו נחלה עבר על נפשנו. אזי עבר על נפשנו המים הזדונים". משורר תהילים מתאר את עזרת האל שללא עזרתו הרי שחיים בלענו. ואז הוא מתאר את עוצמת הסכנה כמים שוצפים המים השוטפים הם מחלה (נחלה) שעברה על נפשנו. המים הללו, המאיימים לשטוף הם המים הזדונים. 

תיאור זה מתאים לסכנה הקיימת בשיטפונות, שאז הם מים זדונים. מי שינסה להיכנס אליהם, מסתכן בנפשו, וכבר היו כאלה, שניסו את השיטפון. לצערי, בכל שנה, יש אחד או שניים כאלה. המים הזדונים הללו, פוגעים בחקלאות, ומתקנים שונים העומדים בדרכם, אכן מים זדונים. 

מנגד, אותו משורר מתאר תיאור אחר שנשמע קצת לא הגיוני, פסוק שיש בו מעין סתירה פנימית. פרק קכ"ו מתאר את הגאולה: "שיר המעלות, בשוב ה' את שיבת ציון" בהמשך, מתואר תהליך הגאולה, "שובה ה' את שבתנו כאפיקים בנגב". מוזר ותמוהה לכאורה, מכל עולם הדימויים האפשריים, בחר המשורר, לדמות את שיבת ציון, ל"אפיקים בנגב". בהנחה שמשורר תהילים הוא דוד המלך, הרי שהוא הכיר את המדבר, מקרוב, ובאופן אישי, וידע שאפיקי הנגב יבשים וחרבים. אם כך, מה הרעיון העומד בבסיס דימוי שיבת ציון לאפיקי הנגב.

כדי לעמוד על עניין זה, נבהיר את סיבת השיטפונות, וזרימות המים העיליים בנגב. 

נמנה להלן מספר גורמים להיווצרות שיטפונות בנחלי הנגב:

* אגני ניקוז גדולים: לנחלים בנגב, אגני ניקוז ענקיים, המנקזים אלפי קמ"ר של גשם, בעוד ערוץ הנחל צר יחסית.

* מסלע אטום למים: חלק ניכר מהמסלע בנגב, הוא קירטון רך, סלע שהמים אינם מחלחלים דרכו.

* פני קרקע חשופים: פני הקרקע חשופים, חסרי צומח, בנייה או כל כסות אחרת, שתעכב את זרימת המים.

* קרקע אטומה: חלקים ניכרים בנגב, מכוסים בקרקע לס, שהיא קרקע אטומה למים. 

* מדרונות משופעים: רמת המדרון משפיעה על רמת הזרימה.

 

שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב:

נבהיר את הפסוק דרך תיאור זרימת המים בנחלי הנגב. נחלי הנגב, אשר ברוב השנה יבשים וחרבים, מדמים את המצב של עם ישראל בגלות. יובש, ניוון, דלות ועוני. 

אבל, כשיורד גשם, המים מתחילים להיאסף בגאיות, ובערוצי הנחלים הקטנים, המים מצטרפים לעוד מים, לאט, לאט הופכים לנאד מים גדול ומשמעותי, המתפרצים ושוטפים קדימה. כך, היא גאולתם של ישראל: בתחילה טפטוף, מעט פה, ומעט שם... המעטים הללו, מצטרפים לכדי זרם עליה גדול.

כשזרימת המים תיעצר, כי הגשם פסק, ואז אין מקור הזנה. כשזה קורה מתחילים החיים באפיקי הנגב, הקרקע רטובה ומופרת. זרעים הרדומים שחיכו למים זמן רב, מתעוררים לחיים, בוקעים מן הקרקע, נובטים, פורחים חונטים פרי, ומפיצים זרעים לעונה הבאה, בעלי החיים, מגיעים לגבים ומרווים צימאונם. ובכלל החיים במדבר עליזים ושמחים לאחר הגשם. 

כך, היא הגאולה, תחילה איטית, אך כשהיא באה, הזרם גדל ומתחזק. ולאחר עצירת העלייה מתחילים החיים בארץ. הארץ מתפתחת, מפתחים חקלאות, תעשייה, היי טק ועוד תחומים. קשה להתעלם מהעובדה שכמאה שנות ציונות חוללו כאן מהפכה שחכתה יותר מאלף שנה. 

 

המים הזדונים:

כל התיאור לעיל יפה ונחמד, כל עוד האדם עמל, ומנתב את המים בדרך נכונה, וכמובן נזהר לא להיכנס למים. אך, כאשר אין טיפול בתעלות המים, בנתיבי הזרימה, ובערוצי הנחלים, המים יכולים מים הורסים. כשאבן, נופלת מטרסה, והחקלאי לא טורח לתקן ולהחזיר אותה למקומה, סביר להניח שבגשם הבא, המים ימצאו את המקום בו חסרה אבן, ויעברו שם, ובכך, יחלישו את הטרסה, עד כדי נפילת אבן נוספת, ועוד אבן. כך, המים הופכים למים הזדונים. כמו כן, אם אדם נמצא בתוך ערוץ הנחל כשהמים זורמים, מתוך ניסיון לחצות אותו, או מבלי לשים לב, המים הזדונים סוחפים אותו אתם, וזה בהחלט דבר לא רצוי.... 

 

סוד האגנים הקטנים:

המטייל בנגב, במיוחד באזורים ההררים ימצא תעלות, בורות מים, וחלקות עיבוד. בשנות החמישים, בהשראת חזונו של בן גוריון, הדבר עורר את סקרנותם של חוקרים שונים בניהם: יהודה קידר, מיכאל אבן ארי ועוד רבים. הללו, חקרו את החקלאות הקדומה בהר הנגב. הם ערכו ניסיונות שכללו, שיחזור חלקות עיבוד, תעלות מים, ניקוי בורות מים ונטיעת בוסתני עצי פרי. שתי חוות מוכרות מניסיונות אלו, לאחת מהן ניתן לגשת לבקר.

הראשונה, ליד העיר עבדת, בהמשך הכביש לאחר הפנייה לגן לאומי עבדת, נראה מצד שמאל מטעים מטופחים. בין חלקות המטע, תעלות בטון אשר אוספות מים מהמדרון מעליהם ומשקים את המטע. 

השנייה, שהיא יותר נגישה, היא זו של שבטה. בסמוך לעיר הביזנטית שבטה, בצד שמאל של הכביש, כק"מ לפני הפנייה לעיר ישנה דרך רכב הלוקחת לבוסתן. ניתן להגיע אל הבוסתן גם לדרך העיר שבטה, לאחר ביקור בעיר. 

 

ניצנה – להחיות את המרחב

בכפר הנוער ניצנה, אשר הוקם בסוף שנות השמונים על ידי לובה אליאב וזאב זיון, שחזורו ביחד עם אנשי הקק"ל חווה קדומה. בחווה זו עבדו בני נוער אשר הגיעו לניצנה לסמינר מדבר. 

עבודת השחזור כללה, בניית טרסות, בערוץ נחל לא גדול, בנייה ושיפוץ של תעלות המים, נטיעת עצי פרי, וטיפול בהם. 

כל העבודות הללו, העניקו חיים חדשים לחוות הקדומות באזור ניצנה. 

שחזרנו חווה או שתיים, אך המסתובב באזור, לא יוכל להתעלם מכמות שרידי החלקות המעובדות. שרידים אילמים אלו, מעידים על תופעת התיישבות רחבה ביותר בתקופה הביזנטית. 

 

אז לאן לנסוע: 

כאמור, הטיול הזה, הוא טיול רכוב. אשלח אתכם מתחנה לתחנה, לחפש את הזרימות הקטנות והיפות המוליכות לחלקות העיבוד, ולבורות המים.

 

פתחת ניצנה – ושבטה:

נתחיל באזור ניצנה שבטה. ניסע על כביש 211 נחלוף על פני הכניסה לשבטה, נמשיך כמעט עד לגבול מצרים. 

ניצנה:

בפנייה לכפר הנוער ניצנה, נפנה שמאלה, נחלוף על פני כפר הנוער שיהיה משמאל לנו, נמשיך עד לצומת תל ניצנה, ישר שמאלה לעזוז, אנו נפנה ימינה על הכביש המנדטורי. נעלה עם הכביש עד לראש הגבעה. שימו לב, (סעו לאט) לא לפספס את הפנייה. פחות או יותר, בנקודה הגבוהה ביותר, בצד ימין של הדרך, אמור להיות שלט עליו כתוב, חווה קדומה, החנו כאן את הרכב וצאו ברגל. כמה מטרים ולפניכם סלע גדול עליו כתוב שיר. זהו סלע נדב. 

נדב ישראלי, בן קיבוץ צובא, ייסד את גרעיני הש"ש בניצנה. נדב נהרג בלבנון, עת עלה על מוקש. גרעיני הש"ש בניצנה, נקראים על שמו. בין מחברותיו של נדב נמצאו המילים הללו, החרותות על האבן. 

את החריטה על הסלע, ביצע שמוליק בן נעים, מדריך קק"ל. אשר היה אחראי על שיחזור החוות החקלאיות. שמוליק נפטר ממחלה, עוד לפני שסיים את החריטה על הסלע. כך, שאבן הזיכרון הזו, מאזכרת לאנשי ניצנה, שני אנשים יקרים. 

המשיכו במורד, ולפניכם תתגלה החווה. רדו אליה, בדקו מהיכן החווה הזו ניזונה. מצד שמאל, ומצד ימין מוליכות תעלות אל החווה. אל תסתפקו במראה הזו, לכו עם אחת התעלות עד לראשה, ראו מהיכן היא מתחילה לאסוף מים, תפתיעו את עצמכם. 

אם תעברו לאגן הניקוז הבא, תגיעו לחווה נוספת, חוות השקד, הבודד. 

כשהגענו לניצנה, וחיפשנו אלמנטים בנוף, מצאנו את עץ השקד הזה. אימצנו אותו אל לבנו, התחלנו לטפל בו. שיפצנו את התעלות סביב, כך שיקבל מים, תקנו את הטרסות, עדרנו, גזמנו ועשינו לעץ טוב. העץ החזיר לנו. לעץ שקדים טעימים ביותר.

 

שבטה:

נחזור לכביש 211 במגמת צפון, עד לפנייה לשבטה. חלפו על פני הבסיס הצבאי, המשיכו הלאה, קצת לפני הכניסה לעיר, פנייה לחוות הפרופסור - פנו אליה.

שבטה היא חגיגה אמתית לאוהבי הנגר העילי. מסביב, סביב, חוות רבות, תעלות, חלקות עיבוד, ובורות מים. תחשבו על שבטה, כעל מושב חקלאי. מקום שכל עיסוקיו חקלאות. 

את החווה הזו, שחזר פרופסור מיכאל אבן ארי, כמו גם את החווה ליד עבדת. בחווה עצי פרי שונים, ביניהם: שקד, תאנה, בוטנה, רימון, חרוב ועוד. בעונתם מניבים העצים פרי. חפשו את התעלות המוליכות מים לחלקות, עקבו אחריהן, ראו מהיכן הן מגיעות. גם כאן, תופתעו מעוצמתם.

 

אגן שדה בוקר – רמת מטרד:

נחזור לכביש 211 כשמגמת פנינו צפונה, עד לצומת טללים, נפנה ימינה לכביש 40, נחלוף על פני מצפור חגי, נגיע לצומת חלוקים. נפנה ימינה לשדה בוקר. 

 

אין הבור מתמלא מחולייתו:

נחלוף על פני הקיבוץ, ועל פני המדרשה, עד הגיענו לבור חווארים עליו כבר כתבנו בעבר (שימו לב, לא ניתן לפנות לבור, יש לנסוע עד לכפר שאנטי במדבר, ולחזור), החנו את הרכב, במגרש החנייה. אל הגיעו אל הבור, אך אל תכנסו אליו, אלא עלו עם התעלות המוליכות אליו מים. ראו מהיכן מגיעים המים. 

 

רמת מטרד – הר עקרוב:

חזרו לכביש 40, סעו דרומה, עד לצומת רמון, פנו ימינה, חלפו על פני שאנטי במדבר, וגם על פני חוות אורליה, עלו הלאה, עד שתראו ברכת מים מצד ימין שלכם, מכאן התחילו לעקוב, חפשו את סימון השבילים, על ריבוע בטון גדול.

מכאן, תתחילו ללכת ברגל. לאט, לאט תגלו שאתם באזור חקלאי, לאחר שהרגלתם את העין, לזהות את תעלות המים, תתחילו לזהות לאט, לאט את התעלות שכאן. שימו לב, שאין כמעט גבעה, או מדרון שאינו מתועל. כשתגיעו לנקודה בה ניתן להשקיף על פני העמק, תגלו למטה, חלקות עיבוד רבות, כמעט שאין קטע אדמה שאינו מעובד, שאין בו טרסות. המראה מרנין. ההבנה, שפעם בעבר, כל האזור הזה היה מעובד מרשים ביותר.

אגב, הר ערקוב עשיר בכתובות סלע. זה אומנם לא נושא הטיול שלנו, אך אי אפשר להתעלם מעושר הציורים שעל ההר. חפשו אותם על גבי הסלעים השחורים. 

 

ההר הגבוה – בורות לוץ:

חזרה לכביש 40, המשך נסיעה דרומה, לכיוון בה"ד 1. בצומת הרוחות נפנה ימינה, נחלוף על פני הבסיס נתפתל עם הכביש, תוך כדי נסיעה, נראה עושר של טרסות. 

 

בור ניצנה – בור עשת:

מגמת פנינו בור מים. בעבר נקרא: בור ניצנה היום נקרא בור עשת. שימו לב, כיצד המים נכנסים לתוך הבור. כיצד דאגו שהמים יזרמו לאט, כדי שלא יהרסו את הבור, על ידי דירוג הגעת המים.

 

בורות לוץ:

בורות לוץ, הוא אחד האזורים החקלאים החשובים ביותר בנגב. ניתן לומר, שאין כאן כמעט חלקת קרקע שאינה מנוצלת. ממגרש החנייה, בסמוך לשירותים, וליד חניון הלילה, יש מסלול הליכה מעגלי. ישנן מספר אפשרויות לשוטטות במקום. אך אנו אחרי כמה אתרים, ולכן ניצע את הקצר ביותר. המסלול עובר בין חלקות עיבוד חקלאיות, ובין הולכת מים לבורות המים, בכל אשר תפנו, תראו תעלות המוליכות את מי הגשמים.

 

אנו נסיים את הטיול במקום הזה, נספר כי בחרנו מדגם קטן מתוך עושר אתרים מעניינים של אגני מים קטנים.

אנו בהחלט ממליצים עליהם, על פני הנחלים הגדולים. לדעתנו, הם יותר יפים, ויותר משמעותיים, והכי חשוב, לא מסוכנים.

השאירו פרטים
ו
נחזור אליכם