פאר מתוך האפר - טיול לבני ברק

בני ברק העיר שצמחה מחורבן השואה

יש מקומות בארץ שלנו, שהביקור בהם לקוח אותנו למקום אחר, לזמן אחר, ולעולם אחר. יש כאלה לא מעט, הם ייחודיים, מיוחדים ושונים בטעמם, בניחוחותיהם, בצועניותיהם, ובסיפוריהם. 

כך, הוא הטיול לבני ברק, מעין מסע בזמן, ובמרחב. אל עולם אחר, אל מקום אחר. 

בני ברק, כל כך קרובה, וכל כך לא ידועה. 

כל כך כאן, אך בעצם לא כאן. 

מזמין אתכם לשוטט איתי בעיר התורה, והחסד, בין עולם הישיבות, לעולם גמילות החסדים, לעולם ההנאות הקטנות שמאפשר עולם דתי ושמרן. 

 

בהרבה מובנים, העולם החרדי האשכנזי מת בשואה. עולם שלם של דת, לימוד תורה, תרבות ייחודית ואנשים רמי מעלה. 

אלא, שיש כאן תפנית בעלילה, בזכות איש אחד רבי ישעיהו קרליץ, המכונה החזון איש, ניצל העולם החרדי. 

סיור בבני ברק, יאפשר לנו הצצה לעולם החרדי על שלל צפונותיו, אנשיו וזרמיו. 

במהלך הסיור, נספר סיפורים על אנשי המקום, האנשים, הקבוצות והחצרות, סיפורים ייחודיים, מהווי העיר שכך כך קרובה ועם זאת כל כך רחוקה. 

 

עיר ללא הפסקה:

נקודת ההתחלה בעיר בני ברק היא פינת הרחבות: חזון-איש - רבי עקיבא. מצחיק להגיד, אך הרחוב הזה, הוא ההפך מכל מה שהיינו מצפים למצוא בעיר חרדית וחמורת סבר. כאן הביטוי התל אביבי: "עיר ללא הפסקה" מקבל משנה משמעות. 

מדהים לראות, איך ככל שיורד הערב, כך הרחובות מתמלאים באדם, שוקקי חיים ומעש. החנויות, בתי העסק, בתי האוכל הכל פתוח חי ונושם. בינות לאתרים השונים, מסתובבים תלמידי ישיבה, שסיימו זה עתה את סדר הערב שלהם. 

אם רוצים לתפוס את בני ברק בשיאה, כדאי להגיע בחמישי בלילה. ובחנוכה, בוודאי שהעיר תהיי הרבה יותר תוססת וצבעונית. 

 

שני גמלים זה מול זה – רחוב החזון אי"ש":

ברחוב הנושא את שמו, של מי שהפך את בני ברק למה שהיא היום, נעצור ליד בית מס' 7, ביתו של חברו הטוב. הבית האפור הזה, העלוב למראה, בעל הקירות המתקלפים זה ביתו של אחד מאבות העולם החרדי, איש כפוף וקטן קומה, אך בעל שיעור קומה רוחנית ענקי, הרב שטיינמן. עד יום מותו בגיל מופלג (99), הנהיג את העולם החרדי מבית זה. כשהוא יושב על מיטת סוכנות, ושרפרף הפוך משמש לו כמשענת, ומזונו בארוחת הצהרים: גזר מאודה ותפוח אדמה

 

 

תחבורה ציבורית וצדקה:

מה הקשר בין תחבורה ציבורית וצדקה. כשמטיילים ברחובות בני ברק, מקבלים תשובה.

ברחוב בו היינו (רחוב רבי עקיבא), וברחוב בו אנו מטיילים כעת (החזון איש), על תחנות האוטובוס, ובסביבתן, תלויות קופות צדקה רבות. 

האוכלוסייה הדתית, אשר על פי רוב היא דלת אמצעים, מרבה להשתמש בתחבורה ציבורית. כשעומדים ליד תחנת האוטובוס, מחכים לאוטובוס, מפשפשים בארנק, כדי להוציא את דמי הנסיעה. הו, אז זה הזמן להיפטר מהעודף, ומהמטבעות הקטנות המכבידות על הארנק. אז, איך נפטר מהעודף, נכון נשלשל אותו לקופות הצדקה הרבות המפוזרות במקום. 

מסקרן, כיצד משפיע כרטיס הרב קו, על קופות הצדקה?

 

הכובען המטורף:

בחנות הכובעים ברחוב החזון אי"ש 19, מגדירים את זהותו של האדם החרדי, לפי כובעו. לומר לך, שלכל זרם חרדי כובע משלו, החלוקה בין חסידים למתנגדים, בין יום חול לשבת, לחול המועד לערב חתונה ועוד. דבר מעניין תשימו לב בחנות. לא תמצאו כאן כובעי פרווה: "שטריימל". השטריימל, יקר מאוד, וכל חצר חסידית יש לה את השטריימל המיוחד לה. לכן, את השטריימל מזמינים באופן אישי בהתאם לחצר החסידית, ודרך החצר עצמה. 

 

ביתו של המייסד – החזון אי"ש:

הנה אנחנו סמוך לבית מספר 37, הלא הוא ביתו של רבי ישעיהו קרליץ, המכונה החזון אי"ש. כיום הבית הוא בית ספר חרדי. 

נראה שהחזון אי"ש שכל ימיו עסק בעיצוב פני בדור, במיוחד לאחר השואה, היה שמח לדעת שהבית בו גר, הפך למוסד חינוכי ברוח עולמו ותרבותו. 

 

חכמי לובלין:

אם רוצים באמת לראות איך נראה אירוע חנוכה בבני ברק, צריך להגיע למבואה של ישיבת חכמי לובלין, השוכנת ברחוב: וילקומירר. 

ישיבה זו הוקמה בפולין, וכמו רבות כמוה חרבה בשואה, והוקמה מחדש כאן בבני ברק. 

זוהי ישיבה חסידית, אלא שאינה משתייכת לשום זרם חסידי, ותלמידיה מחצרות שונים.

המבנה הנוכחי בבני ברק מזכיר את המבנה שהיה בפולין.

ברחוב וילקומירר. בצד שמאל נראה את בנין ישיבת "חכמי לובלין".

הישיבה בבני ברק הוקמה ע"י הרב וואזנר. הרב נפטר בהיותו בן 100 (בשנת 2015).

בימיו, היה קהל רב מתאסף לראותו מדליק את הנרות. העולם הבני ברקי היה נעצר ברגעים אלו. לאחר ההדלקה, היו שרים ביחד.

 

מעוז התורה - ישיבת פוניבז':

על פסגת ההר המכונה "הר הישיבה", ניצבת ספינת הדגל של העולם הליטאי: ישיבת פוניבז', אשר הוקמה ע"י הרב יוסף כהנמן. הוא אסף בחורים מכל מיני מקומות, וחידש את מה שהופסק בשואה, עולם הלימוד הליטאי, הלימוד הפלפלני. 

לאחר מות הרב כהנמן, עמד בראש הישיבה הרב ש"ך.

זוהי אחת הישיבות הגדולות בעולם החרדי, על פי נתונים שונים, לומדים בה מעל 2000 בחורי ישיבה, לפני חתונה. 

ניכנס לישיבה, בקומה התחתונה נראה את מלתחת המעילים. במבואות לוחות מודעות המספרות מה קורה ביום יום. אין ספק שגולת הכותרת, הוא אולם הישיבה. 

בקצה האולם, ארון קודש מפואר במיוחד, מצופה זהב. מקורו של ארון הקודש הוא בבית הכנסת במנטובה שבאיטליה (נוצר במאה ה-17), והובא לארץ בראשית שנות החמישים.

בשנים האחרונות ישנה, מחלוקת בין שתי קבוצות תלמידים (ורבותיהם): השונאים והמחבלים. מדובר בסכסוך אלים שאינו מוסיף כבוד לאיש. 

כשעומדים על מרפסת הישיבה, על הר הישיבה, ניתן לערוך תצפית נפלאה אל גוש דן, ועד לחוף הים. 

 

בין אוכלי חזירים – לאוכלי שפנים, הרב ש"ך:

מהישיבה, גשר מתכת, אל ביתו של ראש הישיבה, איש נשוא פנים, וחמור סבר, הרב ש"ך. בזקנותו התקשה לצעוד אל הישיבה, ולכן הוקם לכבודו, גשר מתכת. 

נפנה מרחבת הישיבה מערבה, ונרד בגרם המדרגות, כשלימיננו ה"גשר". 

 

גן וורשה:

נמשיך צפונה, ל"גן ורשה". אנו רגילים לגנים עם דשא, ואילו כאן הגן מרוצף בבטון, ותחנות אוטובוס. פרנסי בני ברק, נבהלו מחיי הצעירים הנפגשים עם הצעירות בגן, לכן הפכו את הגן למעין תחנת אוטובוס, ובא לציון גואל. 

 

בתי הכנסת "הליגמן" - ו"איצקוביץ":

כמעט, סוף הסיור, נפנה לבית הכנסת "הליגמן" – בית הכנסת מוכר לנו מסיפור ירושה מסובך, רווי יצרים, כסף ותהילה. נמשיך לבית הכנסת: "איצקוביץ", שאף הוא מוסד בפני עצמו. במשך 24 שעות ביממה, יש כאן מנייני תפילה, בכל הנוסחים, ובכל הסגנונות. זהו אחד מהמקומות הומי האדם ביותר.

אה, ועוד דבר מעניין, תסתקרנו בוודאי, איך מפעילים כאן מזגנים. אם חם לך, או אם קר לך, ואתה רוצה מזגן, שלשל בבקשה 10 ₪ לחריץ הפה, והפעל מזגן ל10 דקות. 

השאירו פרטים
ו
נחזור אליכם