גני סיפור

"ומספרת הסבתא לנכד" – טיול סבים נכדים, ביום המימונה

חופשת הפסח, הוא זמן טוב, לטיול משפחתי. 

חלק מחופשת החג הזה, וחגים אחרים, מהווים בעיה ואתגר למשפחות רבות בישראל.

באשר ההורים עובדים, אך הילדים בחופשה. כך הם ימי חג החנוכה, שושן פורים, הימים שלפני חג הפסח, ואף שלושה ימי אסרו חג (סוכות, פסח ושבועות). 

כאמור, אסרו חג פסח יום המימונה, מהווה את אחד מהימים הללו, ההורים בעבודה, והילדים בחופשה. 

ואז עולה השאלה, מה עושים עם הילדים?

יש לכך פתרונות שונים ומגוונים. אחד מהם לשלוח את הילדים לסבים.

ומה נעשה שם? אפשר לכלות את היום אל מול המסכים השונים, ואפשר אחרת.

אנו נציע כאן טיול משותף, "סבים נכדים".

ככל שחושבים על כך, זה בהחלט פתרון טוב ויפה.

להלן נציע טיול שכזה, בו סבים ונכדים מבלים יום איכותי ביחד, תוך כדי קריאת סיפור והתעסקות עם הדמויות.

בימים אלו אנו מקימים קבוצת סבים נכדים, לטיולים ולהרפתקאות, מוזמנים להצטרף אלינו. 

 

גני סיפור בחולון – יופי של רעיון:

תחילתו של רעיון "גני סיפור" בחולון הוא ביוזמה של מנכ"לית עיריית חולון, הגברת חנה הרצמן, אשר סחפה אחריה את אנשי העירייה, ועוד שותפים, לדרך וליצירה.

הרעיון, להוציא את סיפורי הילדים מדפי הספר החוצה את המרחב הציבורי (בחיי, איך לא חשבו על כך, קודם), על ידי יצירת פסלים גדולים אשר יוצבו בגנים ציבוריים ברחבי העיר. ובכך לאפשר הנגשה של הסיפור אל הממד הפיזי. 

כשהחל הרעיון לרקום עור וגידים, עלתה השאלה, אילו סיפורים יכללו בפרויקט? 

תשובה פשוטה ונכונה אמרה, הסיפורים האהובים ביותר על הילדים. 

איך כיצד נדע מהם הסיפורים האוהבים ביותר על הילדים?

לצורך כך, בדקו את נתוני השאלת ספרי הילדים בספריות הציבוריות בעיר. 

לאחר שנבחרו הסיפורים לייצוג בפרויקט, היה צורך לפנות לסופרים, ולמנהלי עיזבונות (של סופרים אשר נפטרו) ולקבל את הסכמתם. כולם מלמד אחת, הגיבו בהפתעה ובהתלבות נרתמו לפרויקט. 

כשהוחלט לבנות מייצג לנסיך הקטן, ביררו, דרך שגרירות צרפת אל מי לפנות בעניין. התברר, שיש בצרפת עמותה בשם הנסיך הקטן. אנשי העמותה ביקשו לדעת פרטים על הקמת המייצג כמו: כיצד מתכוננים להציג את הספר, והיכן יוצג המיצג, מהם הצבעים שיצבעו את הפסל ועוד. לאחר חלופת מכתבים התרצו הצרפתים והאישור ניתן.

לכל סיפור הוקם צוות עבודה, אשר כלל: אמן, אדריכל, יועץ בטיחות וקונסטרוקטוב. הללו בנו תיק ביצוע, אשר הוגש לאישורו של מהנדס. 

משניתן האישור ההנדסי, ניתן היה לצאת לביצוע.

 

העיר חולון:

לפני שניגש לטייל בין הסיפורים השונים, נספר מעט על האכסניה, העיר חולון.

ראשיתה של חולון ב 1924 עת רכש שלמה גרין את האדמות מדרום מזרח ליפו. על האדמות הוקמה שכונתו, הנקראת על שמו: "גרין". אליה הצטרפו השכונות: מולדת, אגרובנק, קריית עבודה ושכונת עם.

משחוברו השכונות לישות מוניציפלית אחת, היה צריך לבחור לה שם. עלו הצעות שונות כמו: "דרומיה", "דרום תל אביב", "נאוה", "קריתיים", "רמת דן" "ושכונות הדרום". 

 

מדרש שמות:

לאחר דיונים מדיונים שונים עלה השם התנכי: "חולון" המופיע במקרא שלוש פעמים בהקשרים שונים, ביהושע (פעמיים), בחלוקת הארץ לשבטים, ובירמיהו: "וּמִשְׁפָּט בָּא אֶל אֶרֶץ הַמִּישֹׁר אֶל חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה" (ירמיהו מ"ח - כ"א).

יובהר, כי חולון המקראית אינה מזוהה גאוגרפית עם חולון הנוכחית. 

המילה "חולון" התאימה להם, היות וזה ענה על ההיבט הפיזי הנוכחי, מרחב של חולות ודיונות. 

חלון של יהושע מזוהה בהר חברון: "וְאֶת חֹלֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת דְּבִר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ" (יהושע כ"א - ט"ו); 

ואילו זו של ירמיהו בעבר הירדן מזרחה. 

סמל העיר עוצב בשבת 1937 ע"י הציירת, שושנה ברלין. בסמל: עץ שקמה (נמצא בכניסה לעיר חולון),  

 

סמל

סמל העירייה עוצב בשנת 1946 בידי הציירת שושנה ברלין, אשתו של האדריכל יוסף ברלין, והוא מציג את עץ שקמה (עומד בכניסה לעיר), במרומי דיונת חול ומתחת מספר בתים. בחלק העליון רשום המשפט: "אף על פי כן, ולמרות הכל". משפט זה, לקוח משירו של המשורר: דוד שמעוני "ארץ ישראל" השיר נכתב בעקבות מאורעות תרפ"ט.

אַף-עַל-פִּי-כֵן, וְלַמְרוֹת הַכֹּל / אֶרֶץ, אֶרֶץ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! / וְכָל עוֹד דּוֹפֵק בָּעוֹלָם לֵב יִשְׂרָאֵל / וְכָל עוֹד נִשְׁמָע בָּעוֹלָם "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" / שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל / אַתְּ אֶרֶץ, אֶרֶץ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! 

השיר מבטא את ההתעקשות להתיישב בארץ ישראל, למרות קשיי המאבק. אנשי חולון, בחרו את שורה מתוך השיר, היות וחשו הזדהות עם הקשיים המבוטאים בשיר.

בספרם של יוסי אלפי ולובה אליאב: "משני עברי המעברה" מספר לובה ליוסי אלפי, על ימיו בהגנה עת היה נער בן 16. באחד הלילות הוצב לובה בשמירה בשכונת מולדת. הוא שכב במארב, שמע רעש מבין השיחים, הלילה, הפחד, הקור וכל הנלווה לזה, גרמו לו לדרוך את הנשק, ולשחרר ירייה אחת אל חלל הלילה. בבוקר, הוא גילה שהיה צידוק למעשיו, באשר הוא ירה בערבי חמוש שניסה לפגוע בשכונה. 

 

עיר הילדים:

בשנים האחרונות הפכה חולון ליעד תיירותי יפה ומיוחד. לכאורה, מה יש לחפש בחולון, אין בה נופים מיוחדים, וההיסטוריה שלה אינה מרשימה במיוחד, ובכל זאת היא מקום שיש מה לראות בו, ולבקר בו.

ובכן, מה הפך את חולון לעיר תיירותית. 

כשאני כותב זאת אני נזכר בימים הראשונים בניצנה. אמרו המקטרגים, באזור ניצנה, אין מה לעשות, אין מה לראות. הם צדקו!! באמת אזור ניצנה, של אותם ימים היה עני באתרי ביקור. אחת השאלות שהעסיקה את מייסדי ניצנה, לובה אליאב, וזאב זיוון, כיצד יוצרים אלמנטים בנוף. לשם כך, מומנה משלחת חפירות שחפרה את תל ניצנה; ביחד עם הקק"ל, שקמנו חוות חקלאיות קדומות. אותרו אתרי טבע ונוף שלא שמו אליהם לב לפני כן, כמו חמוקי ניצנה, דיונות החול, מערת ניצנה, נבנו מרפסות תצפית לסיני ועוד. 

כלומר, בעבודה קשה ונכונה, ניתן לייצור מרחב תיירותי.

כך, עשו גם פרנסי העיר חולון, אשר החליטו להפוך את העיר לעיר הילדים. נבנו מספר מוזיאונים מיוחדים, המותאמים לילדים, וכן את גני סיפור בהם נטייל עוד מעט. 

 

גני סיפור:

הגנים מפוזרים במספר גנים בעיר. בחלק מהגנים מרוכזים בגן אחד, או במספר גנים סמוכים כמה סיפורים. כדי לא להכביד עליכם, נבקר באחד מהם, זה הנמצא ברחוב מוטה גור. בו נמצאים כעשרה סיפורים, מוכרים ויפים.

להלן נפרט על חלק מהם.... 

 

 

דירה להשכיר:

מעניין ומרתק השתלשלות סיפורה היפה של לאה גולדברג, דירה להשכיר. כיום מוכר וידוע הספר עם איורי שמוליק כץ. נדמה, שכך היה מאז נכתב הספר, ולא היא. לספר השתלשלות מעניינת: 

לראשונה פורסם בעל המשמר לילדים באוקטובר 48. את המהדורה הזו, איירה רות שלוס. 

סמוך לאירועי ואדי סאליב (1959), יצא הספר במהדורה נוספת עם איורים של שושנה היימן. יתכן שאירועי ואדי סאליב היו זרז לפרסומו, ולהפיכתו לאחד מספרי הילדים המוכרים והאהובים. את המהדורה הזו, איירה: שושנה היימן.

המהדורה המוכרת לנו, עם הציורים של שמוליק כץ, יצאה בתחילת שנות ה70. השנים החולפות לא מכהות את האהבה לספר, ועד היום הוא אחד מספרי הילדים האהובים ביותר. 

פרשנויות שונות של הספר מוצאות בו היבטים חברתיים שונים, נגד גזענות ונגד דעות קדומות. יש שראו בו את שיבת ישראל לארצו. פרופ' יחזקאל בראון, הלחין את הסיפור, כשלכל ייצור כלי מוזיקלי, בדומה לפטר והזאב.

את המציג בגן בנה האומן ר'צרד שילה. כשנמסרה לו העבודה, שמח על ההזדמנות, באשר סיפור זה ליווה את ילדותו בארץ כבן מהגרים. הפסלים הם יציקת ברונזה, בגודל אדם, היצורים מאונשים, והגן עצמו עוצב כך, שיראה כמעין גבעה עליה עומד הבית. לריצ'רד עבודות נוספות ומכרות בארץ, ביניהן: אלביס, בצומת נווה אילן, עיצוב פסל פרס אופיר לקולנוע ישראלי ופסל האדם הנאבק במשכן נשיאי ישראל.

ריצ'רד, נפטר ב2012, לאחר שנפצע בתאונת אופנוע.

 

הכינה נחמה:

את הכינה נחמה כתב מאיר שלו, בן נהלל. שלו, התחיל את עבודתו כמגיש רדיו וטלוויזיה בתכניות תרבות ואקטואליה כמו: "ערב שבת". במשך שנים כתב טור במוסף לשבת של ידיעות אחרונות. את אנשי העלייה השנייה, תיאר בספרו הראשון: "רומן רוסי", בהמשך כתב לילדים כמו: "הטרקטור בארגז החול", "אבא עושה בושות" ועוד. את דמותו עצמו, הכניס בספר "עשו". 

את המיצג האומנותי בנתה הפסלת ישראלה הרגיל. המיצג הוא שני ראשים, האחד קירח, והשני עם שער, וביניהם ועליהם כינים מכינים שונות. במרחב הפסל, נדנדות קטנות עשויות קפיץ, המדמות כינה.

 

דודי שמחה:

אחד הספרים האהובים על ילדיי, יצירה נפלאה של ע. הלל, הוא עומר הלל, בן קיבוץ משמר העמק. למעשה שמו: הלל עוגני, ואכן תחת שם זה, פרסם את שיריו הראשונים בדבר לילדים ב1947. אברהם הרצפלד, הציע לו לשנות לשם עברי וכך נולד עומר הלל. ע. הלל, כתב לילדים ולמבוגרים, שירים וסיפורים. בין השירים המוכרים שלו: "יוסי ילד שלי מוצלח", "ככה סתם, מפה לשם", "מדוע הזברה לובשת פיג'מה?" ועוד. 

למעשה, ע. הלל הוא בכלל אדריכל נוף, הוא תכנן את הגנים הבאים: גן הפסגה ביפו, גן צ'ארלס קלור בחוף תל אביב ועוד. הלל, לחם במלחמת העצמאות בפלמ"ח.

הספר דודי שמחה, הוא אחד הספרים, אשר הקנו להלל את תהילתו. הדוד שמחה, איש חביב, ואהוב על האחיין הקטן, אלא, שאין הוא מסתדר כל כך בחברת המבוגרים (אך למי אכפת, כל עוד יש דוד שכזה).

את המיצג האומנותי עצבה הציירת פסלת: רות צרפתי. מעניין לדעת, שצרפתי היא זו שציירה את ציורי הספר דודי שמחה בהוצאתו המקורית בשנת 1946, ובכך סגרה צרפתי מעין מעגל.

המיצג, בנוי ממספר פסלים עשויים מתכת, צבועים בצבעים שמחים וססגוניים. 

 

הדג שלא רצה להיות דג:

סיפור קסום ומיוחד, על חיפוש דרך בחיים, של אמן, שהוא צייר, סופר, מאייר ובעיקר איש עם נשמה ציונית גדולה. 

פאול, ניצול שואה, אביו נספה באושוויץ, לאחר שהיה כלוא במחנה דרנסי בפריז. 

אמו הצליחה להבריח אותו ואת אחיו לשוויץ למחנה פליטים שנוהל על ידי: אוזה (ארגון הצלה יהודי). מבחנים פסיכוטכניים שעבר, העידו כי הילד מוכשר, והוא נשלח ללמוד אומנות. לימים נרשם לבית הספר הגבוה לאומנות בפריז. היו אלה ימי מלחמת העצמאות. באחד הימים, תוך כדי נסיעה במטרו, עלעל בעיתון וראה שכאן בארץ אחיו היהודים נאנקים תחת מלחמה. הוא עזב הכל, נכנס לסניף ההגנה בצרפת, הגיע לארץ, כמתנדב (מח"ל). תחילת דרכו כחייל, והוא נשלח למשימות שמירה ואבטחה בראש הנקרה. כאן התגלה כשרונו האומנותי והוא הועבר לפיקוד הדרכה ביפו. כאן ביפו אייר את חוברות ההדרכה הצבאיות. 

פאול אייר כרזות, ספרים, בולים ועוד. בשנים הראשונות של המדינה, אייר את השטרות של המדינה הצעירה. הוא נהג לומר, בחיוך, "אני הצייר היחיד שכל אחד מחזיק ציורים שלו בכיסו".

באמצע שנות השישים, יצא לצרפת, שם עבד במשרד פרסום. שוב מלחמה, שוב צרות, הפעם מלחמת יום הכיפורים. גם הפעם שב מיד ארצה, לקחת חלק.

את תהילתו הספרותית קנה בעקבות ספר הילדים: "כספיון הדג הקטן". 

לימים סיפר, שהכל התחיל מקרן שמש שפגעה בנייר כסף אשר הציץ מקופסת הסיגריות שעל שולחנו. ריצוד זה הוליד ייצור ספרותי נפלא, אשר היה הצלחה גדולה במשך שנים רבות. מכאן המשיך לכתוב לילדים. קור כתב כ 20 ספרי ילדים.

הסיפור על הדג שלא רצה להיות דג, עוצב על ידי האומנית, דורית פלדמן.

הפסל הוא ספירלת בטון אשר מעוצבים בתוכה דגים. ניתן לדמות את הספירלה לסליל קונכייה. 

מציג: "הדג, שלא רצה להיות דג", הוא אחד היפים בגן. באשר, הוא בנוי כמבוך סודות. כדי לגלות מה יש בפנים, צריך להיכנס ולחפש. 

 

מה עוד ניתן לעשות בחולון?

לבקר באחד המוזיאונים הנפלאים שלה (באתר העירייה תמצאו את רשימת המוזיאונים את כתובתם, ואת העלויות השונות).

ניתן לבקר בשכונת השומרונים, אשר חוגגת את חג הפסח, הכי קרוב למה שכתוב במקרא (הזבח קורה בשכם, ולא כאן, ובכל זאת השכונה מעניינת).

תל גיבורים, הפילבוקס, המספר את ימי מלחמת העצמאות, אף הוא אתר ביקור חשוב ומעניין. 

השאירו פרטים
ו
נחזור אליכם