לא תתאכזבו מהכזיב

טיול בנחל כזיב

עוד לא ממש חורף, ורוחות סתיו עדיין נושבות על פנינו, זה הזמן לטיול מים כמעט אחרון, באחד היפים בנחלי הגליל המערבי, נחל כזיב. הכזיב הוא נחל נושא מים במשך כל השנה. והוא הגדול בנחלי הגליל המערבי, הן באורכו והן בשטח אגן הניקוז שלו.

מהלכו

אגן הניקוז של הכזיב מתחיל בחלקו המזרחי של הר מירון ממזרח לבית ג'ן במספר יובלים המנקזים את אזור פסגת הר מירון והכפר בית ג'ן, ומסתיים בים התיכון מצפון לכפר אכזיב. בנחל מספר נביעות, אחד היפים שבהם הוא עין טמיר אשר קיימת בו נקבה מעניינת. אלא מה, לא ניתן להיכנס אליה כי בכניסה הוצבה אזהרה של רשות הטבע מפני כניסה לנקבה מחשש התמוטטות. 

בהשוואה לנחלים אחרים בארץ הכזיב די נקי. לא הייתי שותה ממימיו, אך בהחלט אשכשך בהם, ואשפריץ על האישה שאיתי. ואכן, מי עין זיו הנשאבים אינם משמשים את תושבי האזור כמו בעבר, אלא מוזרמים חזרה לנחל. 

שירת העשבים:

ניתן להבחין בשני בתי גידול עיקריים בנחל: על המדרונות צמחיית חורש ים תיכוני (עם שינויים המתבקשים מהמפנים הצפוניים והדרומיים), אלון מצוי, אלת ארץ ישראל, קטלב וחרוב. בעונה זו של השנה, אלת א"י נותן לנוף מראה אירופאי משהו, באשר היא בין היחידות מבין עצי החורש המשירה עליה בסתיו, ומתלבלבת באביב. עוד על הגדות: מרווה משולשת, קידה שעירה, אלת המסטיק ועוד. על גדות הנחל צמחיית נחלים אופיינית: עצי דולב ענקיים, הרדוף הנחלים, מיני שרכים שונים, פטל קדוש נענע נחלים ועוד.

השבת היחמור:

סיפור השבת היחמור לטבע הארץ ישראלי, ראוי להפקת סרט מתח.... תשמעו סיפור: 

היחמורים האחרונים ניצודו כאן בתחילת המאה העשרים ומאז נעלם היחמור מנופי ארצנו, וארצות הים התיכון. היחמור נכחד בעיקר עקב צייד, מסופר שבשר היחמור עלה על שולחנו של שלמה המלך. 

למעשה עד אמצע שנות החמישים היו בטוחים שהיחמור נעלם מהטבע. היה ידוע כי לשאח הפרסי יש עדר פרטי בגן החיות אשר לו... והנה ב1956, נתגלה עדר בן כ25 פרטים בדרום מערב איראן. מן העדר הזה נלכד גרעין רבייה והושם בגן החיות בגרמניה. 

החל מאמצע שנות השבעים, החל משא ומתן עם משפחת השאח על מנת לקבל ממנו שתי זוגות של יחמורים. משא ומתן זה לא נשא פרי.

ואז, הגיע הנסיך בנו של השאח למסע ציד בישראל. הוא חיפש יעל זכר בוגר לגן החיות של אביו. במסעות הציד שלו, הוא לא מצא את מבוקשו. התברר לו, שבחי בר ביטבתה יש זכר כפי שהוא מבקש. הוא הציע לשלם תמורתו בשתי מכוניות מרצדס חדשות... אך אברהם יפה מנהל רשות שמורות הטבע באותם ימים ביקש שני זוגות יחמורים. הנסיך הסכים לכך, לקח את התמורה אתו לאיראן, אך לא קיים את הבטחתו, ולא שלח את היחמורים.  

תפנית בעלילה, בעיצומה של המהפכה המוסלמית באיראן הנסיך הודיע ליפה לבוא ולקחת את היחמורים. יפה שלח את מייק ואן חרבנבורוק אזרח הולנד שעבד בחי בר.כשהגיע הלא לטהרן השאח ומשפחתו כבר לא היו שם, הם ברחו, ואילו הוא צווה לעזוב את איראן בהקדם. 

בדרך מבית המלון, לשדה התעופה בהבזק של הרגע האחרון הוא עבר בשמורה של השאח, שם הבחין בארבע נקבות, הוא צד אותן במהירות, עם השלל נסע לשדה התעופה, העמיס אותם במטוס הביא אותן ארצה. הייתה זו הטיסה האחרונה של אל-על מאיראן לישראל. 
לנקבות אלו, צורפו זכרים שהובאו מגן החיות בגרמניה, וביחד היוו את גרעין הרבייה של היחמורים בישראל. 
את היחמורים ניתן למצוא בטבע המספר אתרי טבע בישראל, בנחל שורק, בכזיב, בכרמל ובעוד מספר אתרים מצומצם.
אוכלוסיית היחמורים מתאקלמת טוב בנופי ישראל וגדלה. אם תהיו שקטים במהלך הסיור יתכן ותפגשו בהם. 
העליון.

מסע מחוף אל חוף:

בימים של טרום שביל ישראל, הטרק הישראלי הידוע ביותר היה מסע מחוף אל חוף. מחוף כזיב – ועד לכנרת. חלקו הראשון של המסע עבר בנחל כזיב, עד לפסגת המירון. שם ירד מערבה בנחל עמוד עד לכנרת. המטיילים בנחל, לא עברו באמת בכולו, היות ובחלקו, הוא שמורת טבע סגורה, המטיילים בנחל נאצלים לעשות עיקוף מסביב, ובכל זאת זהו אחד הטרקים היפים בישראל. לפני מספר שנים, יד בן צבי הוציאה ספר על המסלול הזה, מומלץ (את הספר "מסע מחוף אל חוף" - דוד תירוש).

יוצאים לדרך:

מבין שלל האפשרויות הקיימות לטייל בנחל כזיב נציע את זו היורדת מחניון הזיתים ועולה למצפה מונפורט. 

נגיע לחניון הזיתים לאחר נסיעה בכביש 899 נחלוף על פני קיבוץ אילון ונתחיל לשים לב... בפניה הבאה ימינה נכנס בכביש אספלט לחניון גורן, נסע בו, עד שנגיע לחניון הזיתים.

כדי לחזק את יכולת התנועה של הילדים, נפנק אותם (ואת עצמנו בגלידה קרה, מהאוטו שמוכר שם. אפשרי גם בסיום).

המסלול מתחיל בירידה חדה על מצוק הנחל, מתפתל המסלול בין עצי אלון ואלות, פה ושם דוקרות את הרגליים קידות שעירות. מידי פעם יש להיאחז בענף זה או אחר, ולעתים בשורש אשר נחשף כשהקרקע מתחתיו נסחפה עם המים הזורמים.

קצת לפני הגעה לערוץ הנחל נפגוש בשלט המורה על הימצאות יחמורים בנחל, עליהם כתבנו לעיל.

בערוץ הנחל:

כשנגיע לערוץ הנחל נפגוש במי מעיין עין תמיר, לפנינו ברכה גדול ויפה, ניתן לשכשך בה. כאמור, הכניסה לנקבה אסורה. לאחר שכשוך במי הנחל נמשיך בדרכנו, נכנס לעובי הנחל, עצי דולב בצד אדר סורי, פטל וקנים ילוו אותנו בדרכנו.

מידי פעם נחצה את הנחל על גבי אבנים ועל גבי גזעים כרותים המונחים בנחל.

ואז נגיע לברכה השנייה, הלא היא ברכת הדולבים. הברכה הזו יותר גדול ויותר עמוקה, הנועזים אף קופצים לתוכה מהסלע (רק בזהירות בבקשה).

ברכה זו, היא האחרונה לשכשוך רציני, מכאן והלאה המים יגיעו לנו לקרסול או קצת יותר. 

כמו שתראנו לעיל, מפעם לפעם נחצה גדה, על גבי אבנים ועל גבי גזעי עצים. 

שימו לב, לאורך הדרך תפגשו שרידי תחנות קמח מימים עברו, דבר המעיד על תרבות אנושית אשר הייתה בנחל במשך השנים. 

יוצאים מהנחל:

כאמור לטייל בנחל כזיב מספר אפשרויות, לכן גם היציאה תתאפשר ממספר מקומות. אנו נצמד לגדה הימנית (צפונית) של הנחל. לפנינו שתי עלויות: הסימון השחור, אשר זכה לכינוי: "שביל קידה" והמערבי יותר "מצפה מונפורט"

שביל קידה, יותר ארוך ויותר דורש מאמץ. שביל מצפה מונפורט, כאמור, קצת יותר מערבה מאתנו, אך נראה שהוא קצת יותר קל. 

כשנעלה למעלה, נגיע למרפסת תצפית מסודרת, הצופה אל מצפה מונפורט הנמצא מול.

מצפה מונפורט, הוא שריד צלבני. 

המוֹנפוֹר שמשמעו: הר-חזק; נהגה בשפתנו מונפורט בעקבות שמו הצרפתי; הערבים קראו לו: קַלעַת א-שָקיף, הוא מבצר צלבני מתקופת ממלכת ירושלים בארץ ישראל. המבצר בנוי על שלוחה צרה ותלולה בגדתו הדרומית של ערוץ נחל כזיב בגליל העליון.