חבצלות.jpg

אל פריחת החבצלות

אני חבצלת השרון

תש כוחה של חמה

בתחילה רציתי לכתוב לכם טיול מים, כפי שמתאים לקיץ הישראלי. אלא שאז נזכרתי בדברי חז"ל שאמרו לנו שמט"ו באב תש כוחה של חמה, כלומר, הקיץ מפנה מקומו לסתיו. הימים עדיין חמים, אך הערבים כבר קרירים יותר. תעיד על כך, שורה בהזמנות  לחתונות המתקיימות בט"ו באב, בגני אירועים ובמקומות פתוחים: "מומלץ להצטייד בבגד ארוך, בערבים קריר". יאמרו האומרים, הדבר נכון ליושבי ההר, אך לא ליושבי מישור החוף, אצלנו יאמרו, עדיין חם ולח, מה שנכון, נכון. ולכן, דווקא לשם אני רוצה לטייל עמכם, אל מישור החוף, אל סמן הסתיו במישור החוף, פריחת החבצלות. 

 

אני חבצלת השרון:

אני אוהב את פריחת החבצלות. כשיוצאים להליכת ערב במחוזותינו, על רכסי הכורכר הקרובים לחוף אי אפשר שלא להתפעל מהלבן – לבן הפורח במלוא הדרו ויופיו, בערבים אלו. לכאורה, אנו עדיין בקיץ, אך החבצלת מבשרת לנו אחרת: "הסתיו כבר כאן" וכמו שאמרו חז"ל: משחל ט"ו באב, תש כוחה של חמה. 

את פריחות הסתיו ניתן לאפיין במספר מחזורים, כשאנו מתחילים בחצב. ולכן בילדותינו נהגנו לומר: "החצב פורח, הקיץ בורח, והסתיו אורח". היום אני יודע, שהחבצלת קודמת לחצב ולכן, חושב, שצריך לדייק את האמירה הזו, לחבצלת, הפורחת הרבה לפני החצבים. 

לחבצלת, משמעות רבה בתרבויות השונות כאן במזרח התיכון. 

במקרא החבצלת מופיעה פעמים בפעם הראשונה בשיר השירים: "אני חבצלת השרון, שושנת העמקים, כששונה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות" דימוי יפה להגדרה של מי אני בוחר מבין כל הנשים בסביבה, ובפרשנות יהודית, הבחירה של עם ישראל אל מול כל עמי העולם, מילים אלו הולחנו ע"י גו' עמר (חפשו ביוטויב).

הפעם השנייה שהחבצלת מופיעה זה באחת מנבואות ישעיהו (אחת היפות ביותר לדעתי) יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר, וְצִיָּה; וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח, כַּחֲבַצָּלֶת. מעניינת בחירת הנבואה, מכל פרחי ארץ ישראל, דווקא החבצלת היא זו המוזכרת כאן, כפרח הגאולה.   

יתכן, והדבר נובע, מהמקום בו מתייחסים לחבצלת בתרבויות השונות. הצבע הלבן של החבצלת, הפריחה היפה בלילה, כשהכל עוד שרוף מסביב, יצר לה מסורות שונות. תופסים את הצבע הלבן, כצבע התום, הטוהר, והניקיון. בלא מעט בתי קברות מוסלמים, ליד הקבר שותלים פרחים לבנים ביניהם: חצב, נרקיס וחבצלת. אל בית הקברות הצבאי, הבריטי בהר הצופים הובאו במיוחד בצלי חבצלות לטמון ליד קברי החללים. 

מעניינת אגדה מוסלמית, הרואה ב"כובע" שנוצר באיחוי עלי הכותרת, ככובע שהגן על עלי בן אבו-טאלב, בן דודו של הנביא מוחמד. עפ"י אגדה זו, כשנפל מסוסו הפך הסוס לפרח הוא הסוסן הצחור. הכובע של הפרח, יצר לעלי צל שהגן עליו. אגדה זו ממחישה את המסורות השונות בדבר זיהוי הצמח, כפי שיאמר להלן.

 

חבצלת השרון:

מצפון לנתניה נמצא מושב חבצלת השרון, יש בשם שלו כדי להטעות. היינו בטוחים שהשם ניתן על שם החבצלת הפורחת כאן באזור הזה, אלא שלמעשה המושב קרואי על שם אישה. לילי פריימן אשתו של אהרון פריימן, שעל שמו מושב ביתן אהרון הסמוך. לילי ואהרון פריימן, היו מציוני קנדה. אהרון, היה בין הגורמים הכלכליים שעזרו לחנקין לרכוש את אדמות עמק חפר. 

לילי באנגלית הוא פרח החבצלת, וכאן שם המושב: "חבצלת השרון".

אלא, שזה מכניס אותנו לשאלת זיהוי הצמח. כשהכתוב המקראי אומר חבצלת למה הוא מתכוון? 

האם התכוון לשושן הצחור, לנרקיס, או למה שאנו קוראים חבצלת. תרגם מי שתרגם את המונח חבצלת ל  Lilum- ומכאן שמו של המושב: חבצלת השרון.

מרפאים אלטרנטיביים ומרפאים עממיים נוהגים להשתמש בבצל החבצלת לטיפול בצינון. 

בתרבות העברית, מספר שירים על החבצלת, אני מכיר שניים מהם מולחנים. האחד שכבר הוזכר שירו של  גו' עמר, האחר של שרה לוי טנאי המוכר בביצוע של גאולה גיל ומרים גבריאלי: אור חבצלות, זמר שושנים / בשרון עלה,  ריח עדנים/ חבצלת לך, ולי השושנים / בשרון עלה, ריח עדנים. 

לזלדה יש שיר יפה על פריחת החבצלות. מילותיה של זלדה כל כך יפות שאני חש צורך להביא את השיר בפניכם: "קרבי, לבי, נפשי יוצאים אל ניחוח החבצלת / נשימת האושר משוש החולות/ הנה היא עולה אלי מן הטחב / מן הריק / מאין אופק / פורחת בכנפיה הלבנות / שוב העולם ממשות מלטשת / מזל עליון / בעל-קדשה ודאי".



 

נראה לי, שהחבצלת נעלמה מהרדאר של אוהבי הפריחה, למרות יופיין. אז, כדי לתת לחבצלת את הכבוד המגיע לה, תפסו לכם אחר הצהרים חיובי וצאו אל רכסי הכורכר לאורך מישור החוף ובשרון, לחזות בפריחת החבצלות. 

משפע אתרי הפריחה, אציע את זה של שמורת חוף השרון, כך לפחות אתאים את שם הפרח לשם הטיול: "אל חבצלת השרון – בחוף השרון", למרות ששמה בישראל, הוא חבצלת החוף. 

עו לקצה המצוק, מחכה לכם שם מפרסת יפה המשקיפה לים, ולנוף מסביב. זה הזמן לכוס תה, או קפה ולפריטה על הגיטרה.  את הארוחה עצמה, השאירו לחורשת האקליפטוסים הסמוכה, שם יש שולחנות ומקום לשבת.

אם יש לכם זמן, ואתם אוהבי ים, פנקו את רגליכם בשכשוך מי הגלים, אך אל תכנסו לים, שימו לב, אין בחוף מציל, וזה יכול להיגמר רע. 

1200px-פארק_השרון_-_עצי_אקליפטוס.jpg

כשושנה בין החוחים:

האם משורר שיר השירים התכוון לחוחים הללו, סביר להניח שלא, ובכל זאת, יעד הטיול שלנו עובר בין "חוחי מרכזי הקניות והחנויות ההומים" של געש ושפיים. 

מסקרן האם מי מהבאים למרכזי הקניות, יודעים על הפריחה הנהדרת כמה מטרים מהם. ואולי בעצם, ניתן לשלב קניות עם טיול קצר בטבע. 

הטיול שלנו, הוא חלק משמורה גדולה יותר: "שמורת חוף השרון" שהיא חלק משמורת "פארק השרון". השרון, שהולך ונהיה יותר ויותר אורבני, ובנוי, היה פעם אזור יערות וחרשים. יעיד על מקור השם 'שרון' בשפה האכדית "שָרנֻ", שפירושה יער – שכן עד התקופה העות'מאנית היה האזור מיוער בצפיפות.

קטע השמורה שלנו הוא מרשפון בדרום ועד וינגייט בצפון. שמורה קטנטנה אורכה 1200 מטר – רוחבה 400 מטר, ובכל זאת מפסקת יופי של בילוי ללילות הסתיו. 

כדי להגיע ליעדנו, נבוא מצפון (כביש 2) אל מרכז הקניות הגדול של געש – שפיים, בכיכר נפנה לכיוון הים וממשיכים בעקבות השלטים. סמוך לחוף הים פונים שמאלה וממשיכים עוד כמה מטרים עד הכניסה לשמורה, הוא אשר אמרנו: כששונה בין החוחים.


 

שפיים וגעש:

שני הקיבוצים הנמצאים בסמוך לשמורה הם: "שפיים וגעש".

שפיים: שפיים הוקם ב1935 על ידי גרעיני עולים מרוסיה ופולין. שם הקיבוץ מתוך אחת מנבואות הנחמה בישעיהו: "אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעיינות, אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים".

בימי טרום מדינה, שפיים סבל לא מעט מהשכנים הערבים. בספטמבר 1938 נהרגו ארבעה נוטרים חברי שפיים, כשעלו על מוקש ליד הקיבוץ. קברם המשותף, יסד בעצם את הבית הקברות, ויתכן שאף עזר בביסוס הבית, כי כשיש קבר, יש גם בית. 

שפיים הסמוכה לים ביחד עם רשפון, עזרו בהורדת מעפילים אל החוף, עד שבנובמבר 45 הטילו הבריטים עוצר על שני המשקים הללו.

געש: הוקם די סמוך להקמת המדינה (1951), על ידי גרעינים מדרא"מ. המייסדים לחמו לצד אנשי נגבה בדרום. שלושה מחבריהם נפלו בקרב, ולכן חשבו להתיישב שם. המוסדות הבהירו להם, שגם געש הוא אזור ספר נחוץ להתיישבות (מי היה מאמין היום). המוסדות הציעו להם את השם: "מצפה ים" אך אגדה מקומית מספרת שהשם געש, הוא רעיון של אברהם הרצפלד, שאמר שמזגם הדרום אמריקאי הסוער והגועש מתאים לשם געש.

כשחולפים בכביש הראשי, אי אפשר להתעלם מטירה יפה באמצע משטחי דשא. הטירה היא חלק מפרדס ליטוינסקי (גן ליטוינסקי), אשר נעזב ושנים רבות היה מוזנח. ב1987 שופץ המקום, והיום הוא גן אירועים.  


 

סלעי הכורכר:

שמורת חוף השרון, משתרעת על פני מספר רצועות נוף, החל מחוף הים, דיונות חול זהובות, רכסי כורכר נישאים, גבעות החול האדום... כמה מילים על סלעי הכורכר.. 

סלעי הכורכר נוצרו בתהליך ארוך ומתמשך, בו השמש מבשלת את גרגרי החול עם חרסיות ושברי צדפים, ובכך בעצם מתאבנות דיונות החול והופכות לרכסי כורכר.  מוכרים בארץ בין חמישה לשמונה רכסי כורכר. ככל שמדרימים רואים יותר רכסי הכורכר. באזור שמדרום לאשקלון, רכסי הכורכר מגיעים עד לרוחמה, ואף מזרחה משם. 

טיולנו על הרכס המערבי ביותר, הסמוך ביותר לים. מצוק הכורכר, מכורסם לאט – לאט על ידי גלי הים. נציין שהבנייה בתוך הים (שוברי גלים, מרינות וכוד') לא עושה טוב למצוק הכורכר, ועוזרת לעבודת הכרסום, עד התמוטטות. כשנעמוד על גבעת הכורכר, נוכל לערוך תצפית לדרום לארובות תחנת הכוח באשדוד, ובצפון בארובות תחנת הכוח בחדרה.

 

שפעת צומח:

מלבד החבצלות אשר לכבודן, יצרנו לטיול הזה, על רכס הכורכר נמצאים עוד מיני צמחים ופרחים. נזכיר חלק קטן מהם: אספסת הים, קריתמון ימי, נר הלילה החופי, בעל הפריחה הצהובה המרהיבה וקורנית מקורקפת. לקורנית ריח נכיר, ולעתים מבלבלים בינה ובין הזעתר. העושים זאת, לא טועים בהרבה, היות והקורנית היא אחד ממרכיבי תבלין הזעתר. ובל נשכח את הפרח הקסום: אירוס הארגמן הפורח בחורף אביב.

 

מסלול הטיול:

מסלול הטיול שלנו הוא מעגלי, את הכלב תשאירו בבית, אך את הגזייה, קומקום הקפה, הגיטרה או החליל קחו עמכם.

בשמורה מספר סימוני שבילים ניתן לטייל בשביל ההיקפי, וניתן לקצר דרך שבילי הרוחב החותכים את המסלול. אין חשש שתיטעו, ובעצם תנו לעצמכם ללכת קצת לאיבוד, לא יקרה לכם כלום.

אך, כשתגיעו לקצה המצוק, מחכה לכם שם מפרסת יפה המשקיפה לים, ולנוף מסביב. זה הזמן לכוס תה, או קפה ולפריטה על הגיטרה.  את הארוחה עצמה, השאירו לחורשת האקליפטוסים הסמוכה, שם יש שולחנות ומקום לשבת.

אם יש לכם זמן, ואתם אוהבי ים, פנקו את רגליכם בשכשוך מי הגלים, אך אל תכנסו לים, שימו לב, אין בחוף מציל, וזה יכול להיגמר רע. 

השאירו פרטים
ו
נחזור אליכם