"שולח מכתבים ברוח" ירושלים בעקבות יוסי בנאי

בית הכנסת

כמרכז קהילתי

ממשיך את מסעי בעקבות יוסי בנאי בירושלים 

במאמר הבא אעסוק בחוויית בית הכנסת. 

אתחיל ואשאל, למה באים לבית הכנסת?

מניח שהתשובה המיידית תהייה כדי להתפלל.

לא אחלוק על התשובה הזו,

אך מיד ובאותה הנשימה, אני אוסיף, כדי להיפגש.

כי מעבר להכל, בית כנסת בשבילי, הוא מרכז קהיליתי.

בית הכנסת מעניק לבאים בשעריו חוויה, חוויית קהילה.

אני כותב חוויית בית הכנסת, כי כך אני רואה את זה, 

וכך גם חש שיוסי בנאי רואה את זה.

אנסה לפרוט את זה למילים:

אני מאמין בקהילה, 

אני זקוק לקהילה (מאמין שכל אחד זקוק לקהילה).

אדם דתי, מעצם היותו דתי, יש לו קהילה. 

בית הכנסת מהווה קהילה עבורו.

שם יחגוג את מעגל חייו וחיי בני ביתו ומשם יבואו לספוד לו ביום פטירתו.

אדם, שאינו דתי צריך לייצור לו קהילה.

אני כשלעצמי,

ההגעה שלי לקהילת נצח ישראל באשקלון, נבעה מהצורך להשתייך לקהילה.

בילדותי ובנעוריי, הלכתי עם אבי ואחיי, לבית הכנסת לעולי אלג'יר בעירי אשקלון.

משעזבתי את העיר (ואת הדת), המעטתי להגיע לבית הכנסת.

כשהייתי מגיע בשבתות ובחגים להורים לאשקלון, הלכתי עם אבי ועם אחיי לבית הכנסת הזה.המפגש עם אנשי הקהילה, המבוגרים והצעירים, הזקנים והילדים.

החברים מהנעורים, מהימים של חוג פרקי אבות (בין פסח לשבועות), או הימים בהם למדנו לקורא כמנהג העדה לפני הבר מצווה, האירועים שחגגנו בקהילה באופן מיוחד לעולי אלג'יר היו סוג של מטעני רוח. 

לימים, כשחזרתי לגור באשקלון ואני כבר בעל משפחה משלי, חיפשתי קהילה שתתאים לרוח חיי ולתרבות בה אני חי, ובה אני רוצה לחנך את ילדיי. כך, מצאתי את קהילת נצח ישראל באשקלון, בה אנו חברים עד היום.

בית הכנסת באלג'יר

קהילת נצח ישראל בשעת פעילות תרבות

תשאלו בוודאי, למה אני מספר לכם כל זאת?

ובכן, עוד אני עוסק ביוסי בנאי, בחייו, ביצירתו, בחיי משפחתו... 

קורא אני את הספר הנפלא: "מכתבים ברוח".

מכתבים ברוח הוא ספר נהדר ונפלא (מומלץ ביותר). 

לאחר ש"מת" על הבמה, וחייו ניתנו לו מתנה לעוד שבע שנים.

החליט יוסי לכתוב מכתב ליקיריו שכבר אינם עמנו. 

בין הנמענים הסבא: "מאיר אליהו בנא".

במכתב שיוסי כותב לסבו, הוא מספר על כך, שאביו ובעקבותיו ילדיו (כלומר הנכדים של הסבא), עברו לבית כנסת אחר: "בית הכנסת צעירי פרס".

יוסי טורח להסביר לסבא את הסיבה.

עד אז, התפללה המשפחה (ועדיין ממשיכה) "בבית הכנסת אוהבי ציון" לעדת הפרסים.

(מדהים כמה בתי כנסת לעולי פרס יש במתחם של נחלאות. אני ספרתי בין שישה לשבעה). 

בית הכנסת אוהבי ציון - "בית כנסת הבנאים"

חלונות הוויטרז' בבית הכנסת "אוהבי ציון" - עבודתו של האמן: יוסף שאלתיאל

בית הכנסת אוהבי ציון:

בית הכנסת אוהבי ציון נוסד בשנת 1906 (תרס"ו) בשכונת נחלת ציון בירושלים. 

הוקם על ידי אגודת אוהבי ציון שהורכבה מאנשי עדת הפרסים.

היסטוריה

רבים מבני העדה הפרסית הגיעו לירושלים בחוסר כל והתקשו להשתלב בקהילה הספרדית שבעיר, הם התבססו בשכונות 

* "שבת צדק" 

* "נווה שלום" 

* "שבת אחים".

* "נחלת ציון" 

* "זיכרון טוביה" 

   ועוד

הם הקימו להם בתי כנסת ומוסדות חינוך משלהם. על הצורך בהקמת בית כנסת, שבו יתפללו בנוסח העדה, סיפר בזיכרונותיו רפאל חיים הכהן, בן העדה: 

"בשנת ה'תרנ"ד התעוררו רבים מבני העדה, שגרו בשכונת שבת צדק להקים בית כנסת 'משלנו' להתפלל בו כפי מנהגם כדי שלא יצטרכו ליהנות משולחנם של אחרים". 

בין התורמים המרכזיים להקמת בית הכנסת הזה, כמו גם בתי כנסת נוספים לעולי פרס, ניתן למנות את מולה מרדכי ניסן (1860), ואת אשתו פונג'אן (מרים) שהיא צאצא למשפחת בנאי (בה אנו עוסקים). כמובן, שהם לא היחידים, היו עוד רבים וטובים. ראוי לציין, שלא מעט מהעבודה הפיזית לבניית בית הכנסת, נעשתה על ידי אנשי הקהילה בעבודת כפיים.

משפחת בנאי: 

מבין באי בית הכנסת נמנית גם משפחת בנאי כאחת המשפחות הוותיקות בו.

עד כמה בית כנסת מהווה מרכז לחיי קהילה יעידו שני הסיפורים הבאים, השייכים למשפחת בנאי: 

הראשון שייך לאוהד בנאי, 

השני ליצחק בנאי האבא של מאיר, אביתר, אורנה ועוד אחות אחת שאיני זוכר את שמה.

אהוד בנאי:

בראיון שנתן אהוד בנאי ליואב קוטנר, במסגרת הפרויקט: "תיעוד יוצרים ישראלים", מספר אהוד שמבחינת אבא שלו השחקן, יעקב בנאי. בית כנסת זה רק בירושלים. בגבעתיים זה לא!! כשרוצים לחוש חג או שבת, כשרוצים לשמוע את שירת הבקשות עולים לירושלים.

יצחק בנאי:

במכתב שכתב יוסי בנאי לאמו בכורה, ואשר מופיע בספרו: "מכתבים ברוח" 

הוא מספר לה, על שיחת טלפון בינו ובין יצחק:

"תוך כדי כתיבת המכתב הזה טלפן יצחק מבאר שבע כדי לברך אותי בגמר חתימה טובה. 

הוא גם סיפר שהוא נוסע עם בנו הקטן, אביתר, לעשות את יום הכיפורים בירושלים. 

‏את הרי יודעת איך יצחק תמיד אהב לשיר את הניגונים והפיוטים עוד בימים ההם, כשהוא ואבא היו קמים ל"בקשות" או כשהיו שרים שניהם בקול רך וחנון פסוקים מתוך "פרקי אבות". יצחק עצמו מודה לא פעם, שכולו מלא געגועים לזמירות ולמזמורי ההודיה בימים של חג ומועד. 

בבית הכנסת נהוג לקרוא בתורה בנוסח ירושלמי. 

את ארון הקודש של בית הכנסת עיצב זאב רבן וביצע מנדל כהן.

יחד עם בית הכנסת יוסד תלמוד תורה על מנת להקנות יסודות חינוך והשכלה לדור הצעיר של העדה. 

חיים רחמים הכהן, תלמיד בתלמוד התורה ובן לאחד ממשפחות המייסדים, הפך ברבות הימים לבעל הקורא בבית הכנסת ולמארגן שירת הבקשות (בנוסח הספרדי-ירושלמי-חלבי) מידי שבת בבוקר. 

בשנת 1960 (תש"ך) ביצע חוג חובבי הבקשות של בית הכנסת אוהבי ציון אחת מן ההקלטות הראשונות של שירת הבקשות. ההקלטה הוצאה לאור על ידי מכון רננות. בהקלטה השתתפו כמה מגדולי החזנים של התקופה, 

כגון משה נר גאון, נסים שלום, מוני טבעוני ורפאל אבוהב. 

אגב, ניסים שלום מוזכר בשירו של יוסי בנאי: "עזורה". 

"עזורה לכבודי קסטה שם מייד, 

ובטרניזטור, נשמעים צלילי ניגון, 

של החזן, ניסים שלום, המיוחד 

המסלסל שירי תפילה בקול חנוק".

בית הכנסת נבנה בשלושה שלבים:

* בשלב הראשון נבנתה מחציתו הראשונה של המבנה הקיים כיום,

 והוא שימש כתלמוד תורה במהלך היום, וכבית כנסת בשעות הבוקר ובשעות הערב.

* בשלב השני, בשנות ה-20 של ה120, נבנה ת"ת נפרד אשר היה צמוד לבית הכנסת.

* בשלב השלישי הורחב בית הכנסת לממדים של היום.

את הרחבת בית הכנסת ועיטורו ביצירות אומנות יזם בנו בכורו של המייסד, פרופ' אהרן מרדכי הכהן (1914–1997) ששימש כגבאי בית הכנסת בשנים 1956 עד 1997. 

בין היתר הוצבו בבית הכנסת המורחב בשנת 1979 ויטראז'ים מעשה ידיו של האומן יוסף שאלתיאל וכן בימת תפילה שהיא העתק של הבימה בבית הכנסת המרכזי בעיר שיראז, עיר מוצאם של הבנאים.

תהליכים בשכונה ובחיים

כדי להבין מה קורה לבית הכנסת השכונתי הזה, ובעצם לעוד הרבה מבתי הכנסת בנחלאות, צריך לראות את הסרט: "ישמח חתני". 

הסרט ממחיש בהחלט את חיי הקהילה המסורתית הוותיקה, את השכונה המתרוקנת, את הזדקנות דור ההורים, ואת החיים החדשים, החרדיות הספרדית והמחזירים בתשובה. 

כשתסתובבו בשכונה בשעות הערב, תראו בחלק מבתי הכנסת שיעורי תורה. 

חלקם לנשים בלבד. תמצאו שם נערות צעירות המבקשות תשובה לעצמן ולחייהן. 

התהליך הוא תהליך טבעי של התרקנות השכונה מיושביה הוותיקים, והתמלאותה מחדש, בדור אחר של אנשים. 

בבית הכנסת לעולי פרס, אוהבי ציון, אשר עם השנים בחר להתפלל כמנהג ירושלים, ולא כמנהג פרס, התאים עצמו לזמן וכעת מתפללים בו בחלק מהתפילות בנוסח קרליבך. 

שירת קרליבך

בשנת 2012 הוחלט להנהיג בבית הכנסת קבלת שבת בסגנון הרב קרליבך במטרה למשוך קהל צעיר לתפילה. בעקבות זאת, הפך בית הכנסת מוקד משיכה למתפללים ומתפללות רבים וכיום פוקדים את בית הכנסת מאות מתפללים צעירים בכל ערב שבת. כמו כן, מתקיימים בבית הכנסת שיעורים על בסיס קבוע.

בתי כנסת לצעירים

מדורת השבט:

בימים עברו, בימים בהם לא הייתה נדידת בנים כל כך גדולה. 

בימים בהם הבנים התחתנו, הקימו משפחות ונשארו סמוך לבית ההורים, יכולנו לראות בלא מעט בתי כנסת מעין  "שבטים".

לעיתים שלושה דורות, לעתים ארבעה דורות. 

לבני השבט, היה מקום קבוע בבית הכנסת. 

ייוחד מקומו של ראש השבט, אבי המשפחה.  מעבר לבית כנסת אחר, היה סוג של מרד באבי המשפחה. ובכל זאת הדבר היה קיים. 

בילדותי, לפני שהקימו את בית הכנסת לעולי אלג'יר באשקלון, התפללנו עם אבי בבתי הכנסת השכונתיים, בעיקר בבית הכנסת לעולי ג'רבה.

והנה, אנו עוברים להתפלל בבית כנסת אחר: "בית הכנסת לצעירים". 

בית הכנסת הזה, שוכן בצריף, בכיתה בבית ספר בשכונה רחוקה. 

נוסח התפילה היה מה שקראו פעם "נוסח אחיד", אותו הנהיג הרב גורן, במטרה לייצר כאן בארץ ישראל, נוסח תפילה אחד לכולם. היום אני יודע, שהיה זה נוסח אשכנז.

אחיי הגדולים (אני כמעט הקטן ביותר, אני ה-11 מתוך 12 ילדים), אשר למדו בישיבות תיכוניות, ואשר שרתו בצבא, הביאו את נוסח התפילה הזה מהעולם אליו נחשפו. נראה לי, כי הם ועוד צעירים רבים כמותם, רצו להיות ארצ-ישראלים עד כמה שאפשר. הם ראו בנוסחים אשר הובאו על ידי הוריהם נוסחי תפילה של הגלות, ולכן ביקשו ואף הקימו בית כנסת לפי רוח הישראליות החדשה "בית כנסת לצעירים". אבי, שהמשפחה הייתה חשובה לו ביותר, וויתר על הנוסחים אותם הכיר, והצטרף לילדיו בבית הכנסת לצעירים. לימים אחיי, ובוודאי יתר שאר הצעירים חבריהם, הקימו משפחות ועזבו את אשקלון, כך שבית הכנסת לצעירים התרוקן מיוזמיו.

ובינתיים, קמו מבני עולי אלג'יר והקימו בית כנסת לעולי אלג'יר באשקלון. 

באופן דומה אני רואה את הקטע בו יוסי בנאי מספר לסבו על המעבר לבית הכנסת: "צעירי פרס"

בית הכנסת צעירי פרס

בית הכנסת צעירי פרס – יוסי בנאי (מתוך מכתבים ברוח):

"כאדם דתי ומאמין, סבא, הלכת להתפלל יום יום. אתה התפללת בבית כנסת אחד, ואנחנו - בבית כנסת אחר. 

לימים התברר לי מה הייתה הסיבה לכך. במשך שנים התפללת עם אבא באותו בית כנסת, אבל כשהקימו בית כנסת חדש ששמו היה "צעירי פרס",  עבר בנך, ‏כלומר אבי, שהיה באותן שנים צעיר, לבית הכנסת של הצעירים, ועם השנים הצטרפנו אליו גם אנחנו, בניו. 

‏לך אני בטח לא צריך לספר שבית הכנסת של אותם ימים היה מקום המפגש המרכזי שבו התקיימו כל השמחות וכל ימי זיכרון. 

בבית הכנסת היינו מתכנסים כל בני המשפחה כשהגענו למצוות, כשבאנו בברית הנישואים, כשנולדו לנו הילדים. 

בבית הכנסת חגגנו את החגים בשירה אדירה ובמזמורי הודיה". 

בית הכנסת צעירי פרס 

מתוך הספר נחלאות בלב העיר מאת נירית שלו-כליפא

‏בית הכנסת צעירי פרס שוכן בבית בן שתי קומות שבנו יוצאי בושהיר בראשית המאה העשרים. 

מתחת לבית היה גוש ‏סלע ענק שלא היה אפשר לפוצצו. 

הסתת בן העדה, מאיר בן שמעון כהן, התנדב וסיתת את האבן בעבודה מפרכת וארוכה בעוד רעייתו מסייעת בידו ונושאת את הסלים מלאי העפר ומעמיסה אותם על ‏חמורים. 

רק לאחר שסיים הזוג החרוץ את עבודתו היה אפשר להשלים את המלאכה. 

‏לאחר שנים נתגלע סכסוך בין יוצאי בושהיר והבית ‏ננטש. 

בשנת 1920 ‏בערך קמה אגודת הנוער של יוצאי פרס, ויזמה פעילות תרבותית ענפה. 

שיעורי ערב בעברית, 

השאלת ספרים, 

הרצאות 

ואפילו הצגת מחזות. 

בשנת 1923 ‏הציגו צעירי פרס את המחזה 'אחשורוש' בקולנוע ציון בעיר. 

רבים נרתמו למשחק אך בעיני הנערות מבנות העדה נראתה ההשתתפות בהצגה כפחיתות כבוד ואף אחת מהן לא הסכימה לגלם את דמותה של אסתר המלכה. 

לבסוף נמצאה הישועה בזכות פנינה ריבלין האשכנזית, תלמידת סמינר כי"ח. היא עלתה לבמה וזכתה לתשואות. ‏

בשנת 1923 ‏הגיעו צעירי פרס לידי מסקנה שעליהם לייסד לעצמם מרכז ובית כנסת. 

הם רכשו מיצחק בן יצחק בושהרי את הבית המוזנח בן שתי הקומות ואת המגרש הסמוך. ‏הקנייה והשיפוץ הצריכו כסף רב ולא אחת נקלעה האגודה לקשיים. 

למרות זאת פרח בית הכנסת והתנהל בו חוג תנ"ך שזכה לאורחים ולמלמדים רבים וחשובים. 

מוניטין יצאו לבית הכנסת גם בשירת הבקשות, פיוטים שנאמרים באשמורת בוקר. בסוף המאה העשרים עזבו רבים מהמתפללים את השכונות או את ירושלים ובבית הכנסת קם מניין מעורב המאגד מתפללים מכמה עדות.  

נוסח תפילה - כמו שיר ישן בביצוע מקורי

ושוב, אני נצרך לבית הכנסת לעולי אלג'יר באשקלון בו התפללתי בנעוריי. 

ושוב, אני נצרך לבית הכנסת לעולי אלג'יר באשקלון בו התפללתי בנעוריי. 

בבית הכנסת שלנו, היה שלט גדול בו היה כתוב: הנוסח לפי מנהג יהודי אלגי'ר בלבד. 

ניתן לומר כי השלט הזה קצת מוזר, ואולי אפילו מתריס. אך ניתן להתחשב בעובדה, כי קהילת יהודי אלג'יר היא קהילה קטנה, שאין לה הרבה בתי כנסת אזאי ניתן להתייחס לשלט הזה בסלחנות ובהבנה. 

אני חושב, שבערים מסוימות בהם יש קהילת עולי אלגי'ר, יש בית כנסת אחד בעיר, ולעתים רחוקות שניים, לא יותר. 

מכאן תובן הקנאות לנוסח התפילה, מתוך מגמה ומחשבה, לשמר את הנוסח אותו הביאו מבית אבא.

ובאמת נוסח התפילה של יהודי אלגי'ר באשקלון, שונה ממה שראיתי בבתי כנסת אחרים. נדמה לי, שרק בבית הכנסת הזה, שרים את הפיוט בר יוחאי, כחלק מקבלת השבת.

אני מדמה זאת לא פעם לשיר ישן, המוכר לי בביצוע מסוים, עפ"יר הביצוע המקורי. שנים לאחר מכן, השיר זוכה לגרסאות כיסוי. יש בכך משום הרעננות. הדבר מרענן את השיר, ומביא אליו קהלים חדשים, אשר בוודאי לא היו נחשפים לשיר ללא הביצוע המחודש.

עפי"ר אני כשלעצמי, מעדיף את הביצוע המוקרי  הישן. קשה לי להתרגל לביצועים חדשים. כך, אני חש גם לגבי נוסח תפילה. 

המסע בעקבות יוסי בנאי, מרתק אותי...

מקווה שגם אתכם.

סיפורם של בתי הכנסת, נוסחי התפילה, הפיוטים, שירת הבקשות ושאר מנהגי בית הכנסת וההבדלים ביניהם הם חלק מהטיול בעקבות יוסי בנאי

********************************

קראתם?

נהנתם?

סקרנים?

מוזמנים להצטרף למועדון: "סיפור מסע" 

ולקבל עדכונים, טיולים וסיפורים