תמונת נוף כללית - רמת יבניאל.jpg

נחל יבניאל

 

אחד הנחלים היפים והלא מוכרים בנחלי הגליל

תרשו לנו להפתיע אתכם, באחד הנחלים היפים והלא מוכרים בנחלי הגליל, נחל יבניאל.

תחילתו של נחל יבניאל, במדרונות המזרחיים של רכס קרני חיטין, ליד קיבוץ לביא.

 

מגובה 280 מעל פני הים, יורד הנחל לגובה של 200 מטר מתחת לפני הים, כל זאת במסע של 18 ק"מ. ירידה תלולה זאת, חתרה בסלע הבזלת, ויצרה בחלקו התחתון קניון בזלתי, קטן ויפה.

חלקיו העליונים של הנחל הם עונתיים, ויש בהם זרימה רק בימי גשם, ואילו החלק התחתון של הנחל זורם כל השנה, בגלל מספר מעיינות שפעי מים.

 

טיולינו יתמקד בחלק התחתון של הנחל. כדי להגיע לתחילתו של המסלול, נכנס למושבה יבניאל על כביש 787, בכיכר המרכזית של המושבה, נפנה ימינה, נעבור מספר בלוקים, ומשם לדרך עפר טובה. הנסיעה בדרך העפר נוחה גם לרכב רך (אנו הובלנו בדרך זו אוטובוסים).

נסע עד שנפגוש את הסימון השחור, משמאל לנו. בנקודה זו נפרד מהאוטו ונצא לדרך.

קניון_הבזלת_בנחל_זוויתן_בשמורת_יער_יהודי

בקניון הבזלת:

מכאן משתפל הנחל ויורד בתלילות תוך כדי שהוא חורץ בסלע הבזלת קניון שאורכו כ-3 קילומטרים, עד צאתו למישור הפתוח.

משם ימשיך הנחל בזרימה מתמדת אל עמק הירדן מצפון לתל עובדיה. נחל יבניאל יישפך לירדן מדרום לכנרת. לא רחוק מאום ג'וני ודגניה ב'.

 

לאורך המסלול נפגוש לא מעט שיזפים. נבחין במיני שיזף: שיזף השיח, ועץ השיזף. ההבחנה ביניהם קלה: לעץ גזע מרכזי אחד, גדול ועבה; לשיח מספר גזעים דקים יותר. נוף השיזפים, עם המדרונות החשופים, אשר בימי החורף והאביב מכוסים מעטה ירוק שלא מן העולם הזה, נותנים לנחל את אופיו הסוואני.

לרגע נדמה, כי סימבה תיכף יחלוף על פנינו במרוצה.

קפה עם יעלה:

חורשת יעלה עם עצי השיזף הענקיים שלה, מזמינה אותנו לעצור לקפה של טבע.

בזמן שאתם תשלפו את הגזייה ותכינו את הקפה, אני אספר לכם על החורשה.

 

חורשת יעלה, היא שמורת טבע קטנה סה"כ כאחד עשרה דונם. המקום הוכרז כשמורה כבר ב1969.

ייחודו של המקום, אשר גרם לכך, שהיה נכון וראוי להכריזו כשמורה הם שמונה עצי שיזף עתיקים ומרשימים, עבי גזע, ורחבי נוף.

 

העצים זכו לשיבה טובה, מעצם היותם עצים מקודשים.

נותר לשאול, מה גרם למה: האם עצם היותם עצים זקנים גרם לקדושתם, או שקדושתם גרמה לזקנותם.

שמו של המקום, לא הוברר עד תומו, נראה כי השם נגזר מאותה יעל אשת חבר הקיני, אשר הרגה את סיסרא.

 

בחוויות הטיוליות שלנו, עם הילדים: אנו מכינים את הקפה, מנמנמים לאחריו או שוקעים בקריאת ספר, והילדים מטפסים על עצי השיזף, ונהנים מחוויית העץ.

בסמוך לחורשה מעניין קטן, הקרוי על שם החורשה: "עין יעלה".

 

השיזף:

השיזף הוא עץ מעניין וכדאי להקדיש לו כמה שורות: השיזף הוא העץ המופיע בשירם של יוסף נצר וחיים קרני, משער הגולן: כאן ביתי אל מול גולן, וכך אומר השיר: "כפרי הדומים שניערתי משיזף, כממטרות תחתן סובבתי בשרב, כציפורים שהעירוני בקולן כאן ביתי, אל מול גולן".

 

שיר זה נכתב כפסקול סרטו היחיד של יוסף נצר אשת הגיבור. הסרט כשל, אך לנו נשאר שיר יפיפייה.

לשיזף מספר שמות: שיזף, סידריה, כינר ועוד. יש אומרים שהכנרת קרויה על שמו של עץ זה.

לעץ פרי גלעין, קטן. בהבשלתו צבעו חום אדום, והוא מתוק. כילדים אהבנו לאכול אותו. הפרי נקרא דום ביחיד, דומים ברבים. פריחתו של השיזף מושכת את הדבורים ושאר מאביקים, באשר עץ זה עשיר בצוף. דבש פרחי שיזף הוא אחד הטעימים והבריאים.

 

ייחסו התרבותי מעניין: שלושת הדתות מייחסות לו משמעות:

בעולם הנוצרי העץ נקרא: Ziziphus spina-christi ובעברית קוץ המשיח. באשר מענפי השיזף הכינו את זר הקוצים של ישוע, בדרכו לצליבה.

בעולם היהודי, על פי נגה הראובני, זהו האטד המופיע במשל יותם. כזכור, העצים מחפשים מלך, והולכים מעץ פרי אחד למשנהו. הללו מסרבים. ואז הם מגיעים לאטד, הקוצני, שמסכים. האטד הקוצני, מציע להם לחסות בצלו, ומבטיח להם שתצא אש ותאכל אותם ומקיים. ואכן ענפי השיזף דליקים ביותר, הצל שלו לא נוח לישיבה, בגלל ענפיו הקוצניים. והפרי, למרות שהוא מתוק, הוא לא בדיוק פרי שהיינו מגישים על השולחן, הוא טעים כחוויה בטיול ולא יותר. בהיפוך מאפיינים העולם המוסלמי מוצא בו נחמה להגר.

בעולם המוסלמי, הוא העץ שנתן להגר צל ומזון. הגר בנדודיה במדבר, לאחר גירושיה מבית אברהם, מחפשת צל ומזון לה ולבנה. בדומה לעצים הפונים לעצי פרי שונים ומבקשים מנהיגות, כך הגר פונה לעצים ומבקשת מחסה צל ומזון. תחילה היא פונה לתמר שמציע לה, פרי אך לא צל; היא פונה לשיטה, שמציעה לה צל, אך לא פרי, ואז היא מגיעה לשיזף שמציע לה, פרי וצל יחדיו. ומאז, כך אומרת האגדה, מהווה השיזף עץ צל לנוודי המדבר.

פלג-קופץ-למים-אגם.jpg

עין כוש ועין פטל:

עין כוש ועין פטל. שניהם בעלי שפעת מים כל השנה. סמוך אליהם, שרידי אמת מים. אמה זו, הובילה את מי המעיינות בתקופה הרומית ביזאנטית. המים הובלו לבית ירח ואף לטבריה.

 

בהגיענו לעמק, נפגוש בדרך רכב (מסומנת ירוק), אנו נמשיך במורד, אל ערוץ הנחל המרכזי. כבר בתחילה נפגוש ברכת מים די גדולה, בימים חמים ונעימים, מומלץ לשכשך בה. ההורים יוכלו ליהנות מהפסקת פרי (את הקפה כבר שתינו למעלה), והילדים ישכשכו במים. במים ניתן למצוא מספר דגי נחלים כמו השפמנון.

 

סבך העצים והשיחים עשירים המיני ציפורים ביניהם: להקות של דרורים מחרישי אוזניים בשירתם, בולבולים צהובי שת, סבכים ממינים שונים, תורי צווארון ועוד.

גם הפריחה יפה כאן בעונתה: כלניות, תורמוסים, פרגים, ועוד. בסתיו המורדות מכוסים בנרות חצב לבנים, ובחורף בעלי החצב. 

נמשיך במסלול בין עצי השיזף, הפטל, הערבה והקנים, כשמגמת פנינו, שפך נחל יבניאל לירדן. נעבור מספר גדרות בקר, עד הגיענו, לחורשת אקליפטוסים, ולמעיין עין יבניאל.
לאחר שכשוך במים (בפעם השנייה או השלישית), נמשיך לאתר התיירותי הנחמד והיפה: רוב רוי, על הירדן.
האתר בבעלות זוג נחמד ומיוחד: מעיין ואיתי, בני שער הגולן, אשר הקימו כאן מעין כפר אינדיאני, עם סירות קנו המשייטות בירדן הדרומי, השקט והנעים. כנסו, לכפר, התענגו על כוס תה מתוק, ומהרוגע המקומי.

טוטם - ברוב רוי.JPG

שער הגולן:

לאחר קפה או תה ברוב רוי, נבקר בקיבוץ שער הגולן. מייסדיו עולי פולין וצ'כיה, התארגנו ב1930 בראשון לציון, וב1937 עלו לקרקע כחומה ומגדל. שער הגולן, יושב על גדתם של שני נחלים המוזכרים בשיר שכתב יוסף נצר: הירדן, והירמוך. ומכאן יובן, כי הקיבוץ יושב במשולש הגבולות: ישראל – ירדן – סוריה.

 

במלחמת העצמאות, התמודדו אנשי שער הגולן ביחד עם מסדה, עם הצבא הסורי. טנקים סורים הפגיזו את מגדל המים, כשהעירקים הנמצאים בנהריים עוזרים להם. שער הגולן, נותרה ללא מים. בלילה יצאו משער הגולן, עם כדי חלב להביא מים מאפיקים. לאחר ארבעה ימי קרבות, נסוגו אנשי שער הגולן, לאפיקים ולבית זרע. שער הגולן, ניטש, והסורים הרסו בו כל חלקה טובה.

בשובם הביתה, בנו חברי שער הגולן, את המשק מחדש, אך ביקורת רבה הוטחה בהם על נטישתם, הם אפילו לא קיבלו את אות הקוממיות. רק לאחר, מאבקים ודיונים קיבלו בשער הגולן את האות המיוחל.

 

קיבוץ מרפא קיבוץ מרפא קיבוץ

קיבוץ ניצנים אשר בדרום עבר חוויה דומה, גם בהם הוטחה ביקורת על ההליכה בשבי. אנשי ניצנים, טיפלו בפצע שלהם במהלך השנים.

אנשי שער הגולן קצת פחות.

לפני כמה שנים נעשה סרט על המלחמה ועל סיפור הנטישה ומה שבא לאחריה.

אנשי שער הגולן, אשר אצלם הפצע עוד היה פתוח, נעזרו באנשי ניצנים, בדרך התמודדותם.

בתחילה, הוזמנו חברי שער הגולן לניצנים, לביקור ולסיור. לאחר מכן, הוזמנו, חברי ניצנים לשער הגולן. בהיותי מקורב לחברי ניצנים, הזמינו אותי החברים להצטרף לנסיעה ולחוות עמם את סיפור אנשי שער הגולן.

סיפורים, ששמעתי מחברי ניצנים, שמעתי כעת מחברי שער הגולן.

 

 

המוזיאון לתרבות הירמוכית:

אם כבר שער הגולן, אז למה לא התרבות הירמוכית.

ב1941, כשחפרו בריכת דגים עלו במקרה על ממצאים מעניינים ביניהם: אבנים עתיקות, שברי כלים, כלי צור, עצמות צלמיות ועוד.

משלחת בראשות פרופ' שטקליס מהאוניברסיטה העברית חפרה ומצאה כפר בן 8000 שנה מהתקופה הניאוליתית. הכפר בנוי על גדות הירמוך, ומכאן השם: "התרבות הירמוכית".

ממצאי החפירה נשארו בקיבוץ, וב1950 הוכרז המקום, כמוזיאון פרהיסטורי, ראשון בארץ.

מבנה המוזיאון הנוכחי, בו נבקר, נבנה רק בשנות ה80 של המאה העשרים.

למוזיאון חשיבות בינלאומית, באשר יש בו ממצאים שאין בשום מקום אחר בעולם.

למבקר נפרשת תמונה מלאה מחיי היומיום, הפולחן והאמנות של כפר חקלאי קדום בן 8,000 שנה.

באתר נמצא המכלול הגדול ביותר של חפצי אמנות מהתקופה הפרהיסטורית הארץ-ישראלית. הוא כולל צלמיות אדם מחרס, חלוקי נחל, חלוקי בזלת מחורצים בדגמים גיאומטריים ותליונים.

 

הכפר החקלאי שימש בזמנו מרכז פולחני ואומנותי מהחשובים במזרח הקדום.

מכיוון שאדמת האזור היא חומר, הירמוכים יצרו ממנה שפע של כלים לפולחן ולשימוש יומיומי מהם ניתן להתרשם במוזיאון.

לא כדאי לוותר על הסרט המוצג במקום. אורך הסרט כרבע שעה. בסרט מוצגים חיי הירמוכים, באופן הומוריסטי.

השאירו פרטים
ו
נחזור אליכם