עבודת הרקמה של הנשים המחכות

כשתבקרו בקומה השנייה של הכנסייה תראו על הקיר תמונה

(יש יאמרו שטיח, ויש שיאמרו גובלן).

התמונה הזו, היא מעשה רוקם.

גודלה הוא 25 X 25 ס"מ (בערך).

בתמונה האם והילד עם מלאכים, ועם כתר מלכות.

לתמונה הזו סיפור: סיפורן של "הנשים המחכות".

במשך 25 שנה עמלה העלמה: יאצינְטָה קוֹניץ, בחכותה לאהובה אשר יחזור מים.

בעודה מחכה, היא החלה לרקום לו תמונה, יש יאמרו תמונת תפילה.

בתמונה האם והבן.

יאצינטה, 

רקמה וייחלה,

רקמה והתפללה.

"האם ישוב לבבי

האם ישוב אלי

ואם ישוב לבבי

ואם ישוב מתי אלי"

(מנוס חאג'ידאקיס).

​

כשהחלה את עבודת הרקמה היה צבע שערה - זהוב

וכשסיימה את עבודתה היה צבע שערה - כסוף

להאדרת האם והבן רקמה: בחוטי זהב וכסף.

בצעירותה בחוטי זהב,

ובגבורותיה בחוטי כסף.

עם השנים כהו עיניה, וגברו געגועיה.

לאט, לאט, היא שזרה בעבודת הרקמה את שערה.

בצעירותה שער זהוב

בגבורתה  שער כסוף.

כך במשך 25 שנים, היא הביעה את געגועיה דרך החוט והמחט.

השנים חלפו כוחה תש,

מאור עינייה כבה.

היא לא ראתה את עבודת הרקמה, אך הגעגוע אשר בלבה ומיומניות אצבעות ידייה היו לה עיניים, היא המשיכה לרקום.

עד שיום אחד מצאו אותה רכונה על עבודת הרקמה, כשעל המחט מושחלים קצובות שערה השזורות בתמונת התפילה.

המחט תקועה בבד,

הרקמה ללא רוח חיים.