טיול שקיעה ועששיות בשפך נחל שקמה

 

הקיץ כבר כאן, 

הלילות בהירים, קרירים ויפים, 

הלבנה כמו חולצת שד מבעד לעננה קטנה, 

זה הזמן לצאת לטיולי אחר הצהרים, ערב לילה, בנחל שקמה

מלווים בעששיות אשר יאירו את דרכנו. 

בסוף הטיול, אל תמהרו לברוח, כי יהיה קומזיץ עם סיפורים, מדורה וקפה.

להרשמה לטיול לילי בנחל שקמה לאור עששיות - הרשם כאן

לקריאת חומר רקע על נחל שקמה

יוצאים לדרך....

כדי להגיע אל נקודת ההתחלה שלנו, נסע לכיוון חוף זיקים, אליו נגיע מכביש מס' 4, נכנס בפנייה לכיוון הקיבוצים: זיקים וכרמיה.  

נסע עד כמעט לשער קיבוץ זיקים, ואז נפנה ימינה ושמאלה לכיוון חוף זיקים. הכביש מקביל לגדר הקיבוץ, קצת לפני צומת הפנייה לחוף זיקים, וקצת לפני גשר האבן הגדול, כאן מתחיל מסלול ההליכה.  

אך אנו נחנה בחוף ונחזור לכאן ברגל.  

נצטייד בציוד הליכה ובין היתר בביגוד המתאים לכניסה למים.  

מ"חומת האבנים" מוליך שביל ימינה אל תוך החולות הליכה קצרה והשביל מתפצל, אנו ניקח את השמאלי הצמוד יותר לערוץ הנחל.  

צעידה קלה, ואתם אומרים:  

"זה לא יכול להיות"  

 ואח"כ, "וואו"  

ושוב: "זה לא יכול להיות"  

כי פתאום אתם נופלים על ערוץ נחל מלא במים צלולים, נקיים, צוננים, בצבעים מתחלפים של כחול, טורקיז, ירקרק.  

המדהים הוא שהנחל הזורם הזה, חוצה את קו הדיונות, כך, שדיונות החול, יורדות ממש אל תוך הנחל, לרגע נדמה לנו שאנו לא כאן. 

 

בקטע זה המים רדודים, אך יש קטעים שהם עמוקים. אספר לכם, שלפני כמה שנים באחד מחגי השבועות, ביחד עם משפחה של חברים, בנינו רפסודה ממשטחי אריזה, ומג'ריקנים של שמן סויה (18 ליטר), את הרפסודה השטנו עד לחוף הים. תוך כדי השייט גילנו שבמורד הנחל, המים עמוקים, ולכן יש להיזהר. חוויית מים נוספת, אהובה במיוחד על ילדיי, היא גלישה מרום הדיונה אל תוך המים.

להרשמה לטיול לילי בנחל שקמה לאור עששיות - הרשם כאן

בבוסתנים עולה יורד הערב:

נחזור חזרה לדרך עפר בה הלכנו קודם. 

מימין לנו דיונות חול, ומשמאל לנו ערוץ הנחל. 

מידי פעם, הרשו לעצמכם לסטות מהשביל על מנת לחוות קצת את החול. 

זה בהחלט נעים לבוסס רגליים בתוך החול. 

אם אתם כבר על הדיונות שימו לב, שפה ושם מבצבצים עצי פרי שונים כמו: גויאבה, שקדים, רימונים, תאנים וענבים. 

הגפן הגדלה כאן, גדלה גם באשקלון. עם הזמן הוגדרה גפן זו והיא נקראת כיום: "גפן אשקלונית". 

בגן לאומי אשקלון, נעשים מאמצים להרבות אותה ולטפח את הזן. העבודה נעשית עם בני נוער מבתי ספר בעיר. 

שרידי החקלאות בהם אנו נתקלים, הינם מימים, שהיו כאן כפרים בימים שעד 48. 

מלחמת העצמאות, שינתה את פני המפה הדמוגרפית של האזור. 

חקלאות החולות, הנשענת על מי תהום עיליים, נקראת בערבית: "חקלאות מוואסי" – שפרושו, חקלאות יניקה, או מציצה. 

בשיטה זו, חופרים כמה מטרים בחולות ומגיעים למי תהום עיליים, מתוקים וטובים. מי שיצא לו להסתובב בגוש קטיף, בימים שהיינו שם, זוכר בוודאי את החקלאות הכפרית הערבית באזור. 

בחזרה אל השביל הראשי: 

נמשיך במורד השביל, נשים לב לצמחייה הענפה. מעניין לבקר בנחל שקמה בכל עונות השנה, כי בכל עונה, יש לצמחייה מופע אחר, ייחודי. בחורף, תפגשו כאן כרים לבנים, הלא הם פריחת הרתמים. אחר כך תפגשו בפריחת העכנאים או בפריחת השרביטן. 

לגבי השרביטן, הצומח בצורת כר גדול. לעתים על גבי צמח אחר, כמו האטד הערבי. ילדיי, נוהגים לקרוא לשרביטן: "הטרמפולינה של הטבע" הם אוהבים לטפס עליו, וכשהם ברום הצמח, הם קופצים כמו בטרמפולינה.  

עוד נפגוש בדרך, חישות קנים עבותות. על הקנים ניתן לספר לא מעט. אנו נספר רק, כי בקנה השתמשו, כדי למדוד את גובה המים, ומכאן הביטוי: "קנה מידה". זו גם הזדמנות להבהיר את הביטוי: "משענת קנה רצוץ".   

אנו במלכים ב' (י"ח 17-21), מלך אשור מגיע כדי להילחם במלך יהודה חזיקהו. באותם ימים חיזקיהו בונה קואליציה נגד מלך אשור. המלך סנחיריב, מזעיק מהמערכה בלכיש את שר צבאו רבשקה.  

רבשקה, פונה לחיזקיהו ואומר לו: על מי אתה נשען, על מצרים? הלא מצרים, זה משמעת קנה רצוץ. נבהיר: הקנה, הוא צמח לא חזק, הוא אומנם בעל יכולת כיפוף, אך הוא גם נשבר מהר. מעבר לכך, כשהוא נשבר, הוא הופך לחד מאוד. לכן, מי שנשען עליו, ייפול כי הוא חלש, ואז, תוך כדי נפילה, הוא גם ייפצע, כי הקנה הפך לסוג של סכין או חרב.   עוד נספר על הקנה, כי מן הקנה הכינו בעבר ומכינים עד היום קולמוס לכתיבה (לסת"ם). 

 

הדרך ממשיכה, ואז היא מתפצלת לשניים. לא משנה איזה משתי הדרכים תיקחו, שתיהן ייקחו אתכם לאותו מקום לחוף הים.  

אני מעדיף את זו הימנית. כמה מטרים של הליכה בדרך זו, ואנו מתחת לאחד מעצי השקמה הגדולים ביותר. 

השקמה הינו עץ עבות ממשפחת הפיקוסיים. למרות שהעץ מוזכר מספר פעמים במקרא, ובמקורות חז"ל, אין מוצאו מכאן. העץ הוא ממוצא אפריקאי, והובא לכאן מתי שהוא. המעניין בשקמה, שאין פרותיה מבחילים בעץ. ויש לעזור להם להבשיל. פעולה זו נקראת בליסה. עמוס הנביא מעיד על עצמו שהוא בולס שקמים.  

הפרי לא מבחיל על העץ, כיוון שכשהביאו אותו מאפריקה לכאן, כמו גם את התאנה, לא הביאו את הצרעה המאביקה אותו. משפחת הפיקוסיים היא משפחה מעניינת ביותר. לכל מין יש צרעה מיוחדת לו.  

את הצרעה לא הביאו, כי העץ הובא לקורות ולא לפרי, כמו התאנה, שהובאה לפרי. כדי שהפרי יבחיל אנו עוזרים לו על ידי חיתוך לאורכו כשהוא עוד על העץ.  

משמעות העניין, שכל מקום שנראה עץ שקמה נדע שהאדם נטע אותו- כלומר יש כאן עדות לפועלו של האדם במרחב. בימי המקרא השקמה, הייתה חשובה מאוד, עד כדי כך, שמסופר לנו בדברי הימים שדוד מינה חנן הגדרי כאחראי על שני עצים על הזיתים ועל השקמים.  

 

עוד מעט, קצת, ואנו ממש בחוף הים. שימו לב, שבקיץ אין מגע בין הים לנחל, וכך נוצר כאן מעין אגם נחמד וחביב

לאחר הטיול, נערוך קומזיץ, מדורה, קפה וסיפורים

 קליית פולי קפה על המחבת