top of page
חיפוש
  • twitosite

ט"ו באב על מה ולמה ..... חלק שני לטיול: "באים מאהבה לנחל" בעקבות המאמר לחץ על התמונה

עודכן: 25 ביולי 2020




המאמר, הוא תמצית עבודה אקדמית לקורס על חגי ישראל.

העבודה הוגשה לד"ר חזקי שוהם.

במכון שכטר ללימודי יהדות.



בחלק זה, אספר על התהליכים שעבר ט"ו באב,

מימי המשנה, אל ימי הגלות, נמשיך לימי התחייה וימי הציונות,

משם להקמת המדינה, ועד לפסטיבל הרוק "ליל אהבה בצמח שיסד שלום חנוך

ועוד הלאה....


_______________________________________________________



לקריאת החלק הראשון של המאמר - לחץ כאן



מה נותר מהחג בימי גלויות ישראל?


בחלק הראשון של המאמר הבאנו את דברי רבי צדוק הכהן, בעל הפרי צדק, שאמר, שאין סיבה לשמר את החג הזה, באשר האירועים האמורים להיזכר דרכו, היו אירועים חד פעמיים, ואולי אף שוליים בחיי עם.

ובכל זאת, הצד המצדד בקיומו הוא הקמת משפחה בישראל,

כלומר חג של התקשרויות וזיווגים.


השולחן ערוך מוצא שהלכתא בטלה מגילת תענית, וכל הימים הכתובים בה, מותר להתענות בהם... חוץ מחנוכה ופורים.


ספר המנהגים, לרבי יצחק איזיק טירנא, מציין את ט"ו באב, כיום בו "אין נופלין לילה ויום".


בקהילות אשכנז השונות, נהגו לשחרר את התלמידים ביום זה, והיו שנהגו לחלק להם מיני מתיקה או אף מעט יי"ש.


מסיפורי זקני עולי ארצות אסיה אפריקה, ביניהם הורי, אשר עלו מאלגי'ר עולה כי ביום זה נהגו לשדך.

היות והיה זה יום חול, הרי שהיה אפשר לנסוע לעיירות אחרות בהן יש בני משפחה, ולשדך את הבנים לבנות.

היות והשיחות שלי, היו עם נשות העדה, ולא עם גברי העדה, לא יכולתי לאסוף מידע על אמירת תחנון, או אי אמירת תחנון ביום זה, באשר נוהלי התפילה ובית הכנסת, היו זרים לנשים.

אגב, נוהג דומה היה בט"ו בשבט, נראה שמאותם טעם, זהו יום חופשי בימי החול.

________________________



תנועת התחייה וראשית הציונות:

נראה, כי בהתחדש העם, מראשית תנועת ההשכלה, והציונות בעקבותיה, החלה התעניינות מחודשת בחג זה.

סופרים ומשוררים ביניהם אברהם מאפו, זאב יעבץ ואחרים, כתבו סיפורים, פואמות ואף שירים על יום זה.


להלן כמה שורות משיר שכתב: "יהודה לייב גורדון" גורדון מדור התחייה "בכרמי עין גדי" (בהיותו בגולת אירופה, לא ידע כמה חם יכול להיות בעין גדי, וכמה לא רומנטי לחולל בחום) שם הוא פונה לנערה ביישנית להיכנס למעגל הרוקדים ולמוצא לה בן זוג:


"מדוע בת ציון החמודה

יושבת את סורה וגלמודה

המבלי אין חתנים

בבני ציון המצוינים?

למה תעמדי גלמודה

עשי הרתוק קומי ושבי

אייל או צבי

לא תוהו בראה – לשבת יצרה".


בשירו מבטא גורדון את הצד של חג האהבה והשידוכים.

בעוד מאפו מעדיף את הצד החקלאי של החג, מתוך סיפורו: "עיט צבוע":


הוא מחבר בין הצד החקלאי לצד הדתי, הוא מתאר את האיכרים השמחים:

"לבושי הוד והדר, אשר ראשם נמלא טללי השלום"

בדרכם לבית התפילה וטרם צאתם בריקודים (כיאה לט"ו באב),

פונה אליהם נחמיה הדרשן באלו המילים:


"איכרים, אל תבושו בעמל כפיכם טרם בוא החורף....

שאו מרום עיניכם אחים ורעים...

הנה השבלים כופפות ראשיהן לעומתכם...

צאו איכרים לפועלכם ושלחו מגל כי בשל קציר,

בשמחה תצאו ובשלום תובלון...

תאספו יגיעכם...

ואל שדי ישלח ברכתו טרם בוא הקיץ".


ההתיישבות היהודית החדשה, החל מהמושבות הראשונות דוגמת ראשון לציון, רחובות זיכרון יעקב וכוו', ניסו ליצוק תכנים חדשים לחג זה, בהקשרם החקלאי, ובהקשרם ההתיישבותי.

כך באותם ימים ראשון לציון נהגה לחגוג את יום ייסודה ברוב פאר והדר, עם אורחים שהגיעו מישובים אחרים.

התיאורים העולים מתוך הכרוניקות של ימי העלייה הראשונה, כמו גם, תנועת ההשכלה, הם של צעירים וצעירות היוצאים במחולות , הריקודים היו ריקודים עממיים, והוכרז בהם על "חג האהבה".


העיתונאי, דניאל פרסקי, בין התקופה תיאר את החגיגות, ויצא בהכרזה:

"אילו הייתי שמש לאומי,

הייתי טופח בכוח על גבי שולחן התיבה ומכריז:

'יעמוד, ט"ו באב, לתחיית המתים'".

זהו בהחלט תיאור חזק ומשמעותי להבנת תחושת החגיגיות וההתחדשות אשר אפפה את המייסדים, במושבות.

חג מחפש מוצא ודרך


החלק הבא של המאמר, יחולק לשניים, ויבוסס על קטעי עיתונות: