חיפוש
  • twitosite

ט"ו באב על מה ולמה ..... חלק ראשון. להרשמה לטיול: "באים מאהבה לנחל" לחצו על התמונה

עודכן: 25 ביולי 2020


המאמר, הוא תמצית עבודה אקדמית לקורס על חגי ישראל.

העבודה הוגשה לד"ר חזקי שוהם.

במכון שכטר ללימודי יהדות.


חלק ראשון :

ובו יסופר על מה ולמה חוגגים את ט"ו באב

(מה באמת קורה בכרם בלילה).



ט"ו באב ואני – (כעין מבוא):

במעגל השנה היהודי ישנם כמה חגים ואירועים שהסיבה להם לא לגמרי ברורה, ומה הדרך בה יש לציין את החג או האירוע, דבר המאפשר לנו לעסוק בהם, לנתח אותם ואף (ואולי החשוב ביותר) ליצוק לתוכם תכנים וערכים חדשים.


ט"ו באב - "חג האהבה העברי"

הוא אחד מהם.

* מהיכן הוא צץ?

* ממתי חוגגים אותו?

* למה חוגגים אותו?

* איך חוגגים אותו?

* מהן הפרשנויות השונות שניתנו לו לאורך הדורות?

* ומכוח כך, אילו מסורות ביקשו ליצוק לתוכו, יוצקי התכנים במהלך הדורות.

 

ט"ו באב העסיק את ימי נעוריי, עת נסעתי בטרמפים לאמפי' צמח לשמוע את "הכוהן הגדול" של הרוק הישראלי – שלום חנוך, מייסד (או בין מייסדי) "חגיגות ליל אהבה בצמח", (או ליל אהבה בכנרת, בשמו האחר).

השנים שחלפו, ועיסוקיי בתרבות ישראל, חידשו את התעניינותי במועד זה, ואף הגבירו אותו. שאלות רבות עלו לי בקשר ליום זה.

על חלקן אבקש לענות בעבודה זו (חלקן בוודאי יישארו פתוחות).


 

אבקש לבדוק את מקורותיו של חג זה, ואת ההשתלשלויות השונות שחלו בו במרוצת הדורות.

מה התכוונה אותה משנה במסכת תענית?

כיצד הבינו אותה האמוראים, ופרשנים שונים לאורך הדורות?

איזה תוכן זיכרוני (מהמילה זיכרון – תוכן שבבסיסו יש זיכרון, כמו באירועים ובחגים אחרים בעם ישראל) ביקשו ליצוק ליום זה?

האם קיים קשר בין אירועי פילגש בגבעה, ימי הזיכרון לבת יפתח וחג זה, אם כן, מהו?

____________

אבקש לבדוק האם הייתה התייחסות כל שהיא לתאריך זה בגלויות השונות בימים שלפני לידת הרעיון הציוני ובעקבות כך ההתיישבות העברית המתחדשת והקמת מדינת ישראל.

אם כן, איזו התייחסות, ואילו פרשנויות נתנו לתאריך זה.

התייחסות נוספת תעסוק בחידושו של החג מימי הציונות אל תוך הקמת המדינה. אילו גופים ייסודו ומבקשים לייסד מסורות בתאריך זה, ומהם?

אבקש להראות כי במציאות הישראלית על 100 שנות ציונות ויותר התפתחו סוגים שונים של אירועים בתאריך זה.

אירועים אלו יאפיינו קבוצות שונות בחברה הישראלית, אשר כל אחת מהן מבקשת להבין את החג על פי דרכה, ובהתאם לכך יוצקת לתוכו תכנים.

בעוד מסורת אחת דועכת ונעלמת, הרי ששתי המסורות האחרות פורחות ועולות.

זאת ועוד אל מול שתי מסורות אחרות שאומצו ע"י התנועה הציונית:

ט"ו בשבט

ול"ג בעומר.

והאם יש לשינויים אלו, קשר לשינוי שעוברת החברה הישראלית.


משנה – גמרא – תנ"ך וחוזר חלילה:

מהיכן להתחיל לחפש?

כשעוסקים במקורותיו של מנהג, או הלכה בתרבות היהודית מקובל להתחיל את החיפוש במקורות המקראיים.

כשניגש לבדוק את מקורותיו של ט"ו באב במקורות המקראיים לא נמצא לכך סימוכין מובהקים. אלא אם כן, נעשה מעין תנועת מטוטלת – מן המשנה והתלמוד אל המקרא, וחזרה.

את תהליך הבנת שורשיו של ט"ו באב, כחג האהבה העברי, נתחיל מהמשנה.



משנה תענית, ד' – ח':

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּיפּוּרִים.

שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.


כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה.


וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים.

וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת:

"בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ.

אַל תִּיתֵּן עֵינֶיךָ בַנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַמִּשְׁפָּחָה.

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִישָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (משלי ל"א).


וְאוֹמֵר: "תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ" (משלי ל"א).


וְכֵן הוּא אוֹמֵר:

"צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻונָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ"

(שיר השירים ג').

* בְּיוֹם חֲתֻונָּתוֹ, זֶה מַתַּן תּוֹרָה.

* וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁיִּבָּנֶה בִמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן.


______________

תהיות למשנה:

המשנה הזו מעוררת מספר תהיות ושאלות.... התשובות השונות שיינתנו על ידי הפרשנים, והדרשנים השונים, יאפיינו בהמשך, את ההתייחסות למועד זה, ולמסורות אשר נוצקו.


השאלה הראשונה, שאלת הסמיכות בין

יום הכיפורים - לט"ו באב,

בין היום הקדוש, יום הכיפורים;

ליום שהוא כל כולו חולין הנאה וחוויה - לכאורה.

שאלה אחרת היא:

מהיכן שאב רבן שמעון בן גמליאל את מקורותיו של החג הזה, שאין לו שום סימוכין בשום מקום אחר...

ואף הוא עצמו אינו מבאר את סיבותיו ואף לא את תכניו של החג, מלבד כמובן השאלת בגדים לבנים.

על שאלות אלו ואחרות, עונים פרשנים וחוקרים שונים לאורך הדורות ובני זמננו.


להלן נביא את דברי הגמרא בעניין זה.

פרשנות הגמרא לדברי המשנה:

בבלי תענית ל' - ל"א


הדברים מובאים בשפה חופשית, ואינם ציטוט מדויק

הגמרא שואלת ועונה:


ניתן להבין מדוע יום הכיפורים, שהוא יום מחילה,

יום שניתנו בו הלוחות השניים לאחר אלו שנשברו - אך ט"ו באב מאי?


הגמרא מביאה שורה של אירועים שעל פי הגמרא התרחשו ביום זה.

* יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה (דברי רב יהודה בשמו של שמואל).

* יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל (דברי רב יוסף בשמו של רב נחמן).

* יום שכלו בו מתי מדבר, ואז חזר הדיבור אל משה, והותרה הכניסה לארץ (דברי רבה בר חנה).

* יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות (שומרי גבול) שהציב ירבעם בן נבט (דברי עולא).

* יום בו התירו הרומאים להביא את הרוגי ביתר לקבורה (דברי רב מתנה).

* יום שפסקו מלכרות עצים למערכה (דברי רבה ורב יוסף).


 

ריבוי האירועים ביום זה, מעורר תהיות ושאלות:

* האם אכן האירועים הללו, אכן קרו ביום זה?

* ואם אירועים אלו, אכן חשובים לקורות עם ישראל, מדוע רשב"ג לא הזכיר אותם?

* ומדוע, לא הוזכרו אירועים אלו במקורם, בשעת התרחשותם?

על שאלות אלו, נענה בהמשך.

תיקון חברתי

אם נתבונן באירועים אלו, נראה שהם כולם אירועי תיקון חברתי.

מדוע ראתה הגמרא צורך ליצוק ליום זה אירועי תיקון?

נראה כי התשובה נמצאת באחד מאותם אירועים המופעים ברשימה.

אירוע קשה, שלו היה ניתן כדאי היה לא לספרו, ולתת לו לשקוע בתהום הזיכרון הקולקטיבי.

ומשסופר, כדאי לעטוף אותו במעטפות נוספות, כדי להקהות את הקושי של האירוע עליו נפרט בהמשך.


פילגש בגבעה

שופטים י"ט

האירוע המשמעותי בכל האירועים, הוא סיפור: "פילגש בגבעה (החלק האחרון, של האירוע, אותו חג ה' בשילה, בו נחטפו 200 נערות).


אספר את הסיפור, במילים שלי, באופן חופשי. זהו סיפורה של אישה, שאביה מסר אותה להיות פילגש (לא רעיה, כי אם פילגש).

כעבור זמן מה, יחסיה עם הגבר שלה מתקלקלים, עד שנאלצה לברוח לבית אביה. הגבר מגיע לדרוש אותה בחזרה, והיא אכן נמסרת לו. הם נשארים בבית האב ימים מספר (בימים אלו בוודאי התפייסו) ולאחר מכן יוצאים חזרה הביתה. כשהלילה יורד, הם בוחרים להתאכסן בעיר מערי ישראל, מתוך מחשבה, ששם יהיה להם בטוח יותר. אלא, שדווקא שם, קורה הנורא מכל.

אנשי המקום, רוצים לשכב עם הגבר (ולא עם האישה). יש במעשה זה משום סיפור סדום. הפתרון שנמצא, הוא למסור את האישה לאותם אנשים (יתכן ובכך ביקש הגבר לנקום באישה על בריחתה). הללו, אונסים אותה כל אותו הלילה (רק מלחשוב מה היה שם, הגוף מקבל צמרמרות).

להבדיל מסדום, בו לוט עמד על הדלת, והצליח למנוע את המעשה.

לפנות בוקר, לאחר שהתעייפו מכל אותה חגיגה, הם זורקים אותה לפני פתח הבית. היא כבר מתה.

בן זוגה, אינו קובר אותה (כפי שראוי היה לעשות), אלא מעמיס את גופתה על החמור וחוזר לביתו, כשגופתה אתו.

שם הוא חותך אותה ל12 חלקים, ומפזר את הבתרים בשבטי ישראל.

הזעם (בלי התהילה), מחלחלים בעם, שיוצא למלחמה בשבט בנימין אשר מקרבו באו האנסים. מסתבר ששבט בנימין, היה חזק מספיק, ובשתיים מתוך שלוש המערכות בנימין מנצח.


לאחר הקרב השלישי, בו מנצחים שבטי ישראל, נודרים השבטים לא להתחתן עם בני שבט בנימין.

לאחר שנרגעו מהכעסים הראשונים, הבינו שנדר זה יש בכוחו למחוק שבט מישראל, לכן מחפשים מוצא.


מעניין, שבשתי טרגדיות תנ"כיות הקשורות לנשים (השנייה היא סיפור בת יפתח) – היה נדר, אשר משום מה, אף אחד לא חשב, שנכון להתיר את הנדר, והרי התורה מתירה התרת נדרים.


ולעצם הסיפור, משהובן, גודל האסון שיתרחש לו יקוים הנדר, מוצאים מוצא, שהוא לא פחות חמור מהטרגדיה עצמה, לרצוח את הגברים ביבש גלעד, ולחטוף את הנשים.

הפור נפל על אנשי יבש גלעד, היות והם לא השתתפו במלחמה נגד בנימין, ומכוח כך, הם לא חלק מהנדר האוסר את קשרי הנישואין עמם.


ועדיין חסרות כ-200 בנות.

כאן נזכרים זקני ישראל, באיזה חג עתיק שמתקיים בכל שנה בשלה.

בחג זה, יוצאות הנשים במחולות בכרמים. ומציעים הזקנים, שצעירי בנימין, יארבו לנערות ויחטפו מהן.

שוב תיקון קלקול על גבי קלקול קדום.

האם חג זה, המוזכר על ידי הזקנים, הוא אותו חג אליו מתכוון רשב"ג?

נבדוק זאת בהמשך.

נראה לי, ששאר הסיבות אשר "הודבקו" ליום זה, הנם בבחינת כיסוי למעשה הנורא הזה.

הדבר מזכיר במידת מה את מכלול האירועים שחז"ל הדביקו לי"ז בתמוז ולט' באב.

מבחינה היסטורית, אנו יודעים, שהאירועים שהודבקו לי"ז בתמוז, ולט' באב, לא באמת קרו בתאריכים אלו.


חג השם בשלה

שופטים כ"א

י"ט וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג-יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית-אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, לִמְסִלָּה, הָעֹלָה מִבֵּית-אֵל שְׁכֶמָה--וּמִנֶּגֶב, לִלְבוֹנָה. 
כ' ויצו (וַיְצַוּוּ), אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר: לְכוּ, וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים.