בלילה בלילה עולה החבצלת בחולות הנודדים.

"בלילה, בלילה עולה החבצלת בחולות הנודדים".

בעוד אנו חשים קיץ, הרי שהטבע מבשר לנו שכבר סתיו.

חכמנו העידו: "מט"ו באב תש כוחה של חמה".

זה הזמן לצאת אל החולות לראות בפריחת הפריחה הלבנה, פריחת החבצלות.

מתי אנו מתחילים להגדיר את הסתיו?

בילדותי נהגו לומר: "החצב פורח, הקיץ בורח, והסתיו אורח".

כלומר, התחילו למנות את הסתיו בפריחת החצב.

אח"כ למדתי, שיש יותר מצמח אחד שמאפיין את הסתיו: החלמונית, הכרכום, הסתוונית ועוד. עוד למדתי שבפרחי הסתיו כמו בעולם הצומח הכללי, יש מחזוריות, יש ראשון לפריחה, ויש אחרון לפריחה.

מאמר של חז"ל (תענית ל"א – ע"א), מלמד אותנו שהסתיו מתחיל לאחר ט"ו באב:

"רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה. החבצלת, היא מבין פרחי הסתיו. דברי רבי אליעזר הגדול, מעידים על מבט מפוקח של חז"ל, על עונות השנה.

---

נעים להכיר: שמי חבצלת - חבצלת החוף

אתה יכול לקורא לי "חבצי"

החבצלת שייכת למשפחת הנרקיסיים (בלטינית Pancratium maritimum).

הפרח גדול ומרשים, בייחוד כיוון שהיא מפתיעה בפריחתה. בימים שאנו עדיין חשים את הקיץ בשיאו היא בוחרת לפרוח - ובעצם מבשרת זהו, תרגעו הקיץ תם.

זרעיה מצופים בשכבת שעם המאפשרת הפצת הזרעים דרך הים.

גובהה מגיעה עד ל-60 סנטימטר ועל כל גבעול בין שניים לעשרה פרחים.

הפרי דומה לביצה, בכל פרי שלושה חדרים שבכל אחד מהם יש 20 זרעים.

חבצלת החוף נפוצה לחופי הים התיכון, אך היא מופיעה גם בחופי האוקיינוס האטלנטי ובאזור האירו-סיבירי.

אז מי את חבצלת:

החבצלת מופיעה פעמיים במקרא:

שיר השירים ב'-א': אני חבצלת השרון, שושנת העמקים.

ישעיהו ל"ה – א': ותגל ערבה ותפרח כחבצלת.

האם הפרח הנקרא היום חבצלת, הוא אכן החבצלת, עליה כותב משורר שיר השירים, והנביא ישעיהו?

לומר לכם את האמת..... התשובה לא לגמרי ברורה.

חוקרים שונים, לאורך השנים ניסו לענות על שאלת הזיהוי.

מתוך צמחי התנ"ך – אוריה פלדמן

‏"אני חבצלת השרון" מכריזה בגאווה היפה-פיה גיבורת שיר- השירים.

רבות חיפשו החוקרים, חוקרי הטבע וחוקרי התנ"ך, עם איזה צמח מצמחי ארצנו יש לזהות את החבצלת.

מקדמת דנא היה מקובל, כי החבצלת היא הליליה (. Lilium ca11didum L ‏) .

אבל מכיוון, ‏שעד השנים האחרונות לא נתגלתה הליליה כצמח בר בארץ,

(רק לפני שנים לא רבות גילה פורפ' אוטו וורבוג בסביבות מטולה את הלילה' Lilium,

ומאז יש נטייה בחוגים בוטניים מסוימים לחשוב את הליליה כאחד מצמחי הארץ)

‏הוסכם על ידי הכל, שאין העם יכול לקרוא בשם לצמח שלא ראה אותר מימיו.

חשבו שזה הוא הנרקיס (תרגום שני לשיר השירים).

ולבסוף הובעה ההשערה על ידי החוקר עמנואל לב, כי בשם חבצלת קראו אבותינו

לצמח Colchicum‏ (הסתוונית). הוא חושב כך על סמך ההשערה הבלשנית, כי המלה "חבצלת" מורכבת משתי מלים חצי ובצל, והאות ת' היא נוספת. לדעתו יאה שם זה לסתוונית ( Colchicum ‏) משום שיש לצמח זה אבר תת-קרקעי באדמה בדמות פקעת העטופה 3-2 ‏גלדים בצלניים: חצי - בצל.

‏כיום מקובל בארצנו לקרוא בשם "חבצלת" את הצמח Pancratium maritimum ‏, והוא באמת גדל כמעט רק בשרון, בכל אופן רק בעמק החוף, בסביבות יפו ותל אביב, ‏בסביבות נבי רובין ועזה בדרום, בעמק זבולון (על יד חיפה).

זה הוא אחד הצמחים היפים ביותר בין כל צמחי הבר של ארצנו, ואולי היפה בכולם.

הפרח גדול מאד לבן צחור, ריחני מאד ובאדמה יש לצמח בצל גדול.

כל הסימנים מתאימים אפוא למושגים שיש לנו על צמח זה מכתבי הקודש.

זוהר עמר – צמחי המקרא:

שנים לאחר ספרו של אוריה פלדמן (שהיה חלוץ בתחום זה), כותב פורפ' זוהר עמר את ספרו: "צמחי המקרא". הוא מביא בהרחבה, הצעות שונות שהוצעו לזיהוי השם "חבצלת" מתוך זוהר עמר – צמחי המקרא: * ת"ש: כנראה צמח הקרוי כימינו שושן צחור (שה"ש ב א) * וכן בת"ע במשמעות של ציץ, שם כללי לפרח. * ת"ו: ‏כלומר ‏פרח המישור' (שה"ש). * ת"י: שושניא.

‏* ת"פ : חמצליתא (ישעיהו), המתורגם לערכית בשם 'סורנג'אן' סתוונית שושנא (שה"ש).

* ‏אסף הרופא: אירוס, ובמקום אחר זיהה צמח זה עם 'שושן ברא'.

* תרגום לשה"ש: נרגם (נרקיס= Narcissus ‏).

* כך גם רס"ג ושאר הגאונים : 'נרג'ס' - נרקיס.

* ‏רד"ק סבר שהוא ורד רוז"א

* ר' יוסף קארו מציין שחבצלת היא הנרקיס : "ויש אומרים שהוא ליריי"ו"

* עמנואל ‏לעף סבור שהוא צמח הסתוונית ( Colchicum ‏) על סמך השם הסורי 'חמצליתא'.

‏* הצעות אחרות: הם צבעוני ‏או הצמח הקרוי בימינו חבצלת החוף ‏וצמחים נוספים, כגון:

כרכרם וכלנית.

* ‏לדעת זהרי, ה'חבצלת' היא שם נרדף לשושן שאותו הוא מזהה עם השושן הצחור. * במדרש רבה מובא בשם " רבי יודן שחבצלת השרון ושושנת העמקים הם כינויים לאותו צמח בשלבי התפתחות שונים: "כל זמן שהיא קטנה הוא קורא אותה חבצלת, הגדילה קורא אותה שושנה.

חבצלת - ולמה נקראת חבצלת שחבויה בצלה'.

‏ למילה 'בצלה' כנראה משמעות כפולה: צמח נמוך 'החבוי בצל' והספון בראשיתו (בקיץ) בתוך הבצל, ‏תופעה המתאימה לצמחים גיאופיטים.

‏לסיכום: אין למילה 'חבצלת' זיהוי מוסכם בקרב התרגומים והפרשנים הקדומים. ייתכן שמדובר בשם כללי לצמחים או שם נרדף ל'שושנה' (ראו בערכו) וגם כשם צמח ספציפי בישעיהו.

רוב הזיהויים המוצעים הם לצמחים גיאופיטים בעלי פרחים גדולים ממשפחת השושניים או הנרקיסיים.

החבצלת בתרבות האדם:

קצת תרבות:

לחבצלת ייחוס בתרבות האדם, בהקשרים שונים. נעמוד על חלק מהם.

"צמחים שדים ונפלאות"

בספרם של פרופ' אמוץ דפני – וסאלח עקל ח'טיב

הנושא את שם הכותרת: "צמחים שדים ונפלאות", מוזכרת החבצלת, בשני הקשרים שונים.

הגברת החשק המיני אצל הגבר:

לחבצלת שמור מקום של כבוד, ברשימת הצמחים אותם כדאי לגבר לצרוך כדי להגביר את החשק המיני.

החבצלת מופיעה בשורה אחת עם זלזלת הקנוקנות, צלף קוצני, קוטבו מכניף, פיגם מצוי, הגה מצויה ועוד.

פרחים לבנים לקברי הצדיקים:

ומנגד, בסוף ימיו של אדם, החבצלת משמשת, כצמח המזמין לעולם הבא. המשנה במסכת טהרות דנה בדיני טומאת המת, והסובב אותו.

שואלת המשנה מה דינן של שושנים (שושן צחור, או אולי חבצלת) הנמצאות בידיו של תינוק, הנמצא סמוך לבית העלמין. המשנה יוצאת מגדר הנחה, כי פרח השושן, במהותו טמא בטומאת מתים, היות והוא נמצא בבית העלמין.

הנה דבר המשנה:

"תינוק שנמצא בצד בית הקברות והשושנים בידו, ואין שושנים אלא במקום טומאה, טהור. שאני אומר, אחר לקטן ונתן לו (טהרות פ"ג – מ"ז).

פרחים לבנים, משמשים את האדם לבטא טוהר, ניקיון, זכות ועוד.

בין הצמחים הנשתלים בבתי הקברות, בעלי הפרחים הלבנים, ניתן למנות את:

אירוס נהריים, נרקיס מצוי, חצב מצוי, וחבצלת החוף, עליה נסוב מאמרנו.

בית הקברות הבריטיים בארץ ישראל:

בבית הקברות הבריטי בהר הצופים, כמו גם בבית הקברות בחיפה, שתלו הבריטים חבצלות חוף, חבצלות קטנות פרחים, עיריות ואהל הגבישים.

מיותר לציין, שהצמחים נקטפו ממקומם הטבעי, והובאו לכאן.

כששאלו את הבריטים למעשה, ענו: הלבן מבטא טוהר וזכות, כמו נשמות הנפטרים.

הלבוש הלבן, מעיד שלאדם יש לב טוב, וכי עשה מעשים טובים.

אמוץ וחטי'ב מביאים בספרם מספר אגדות עם הקשורות בפרח הלבן.

להתיז את הראש הלא נכון:

אגדה עתיקה מספרת על בת מלך שנאנסה.

לאחר שתפסו את האנס, נגזר דינו לעריפה.

לאחר העריפה, התברר, שהנערף, כלל אינו גבר כי אם אישה, נערה, בעלת מראה נערי.

הצטערו על המעשה, ושתלו על קברה צמחים בעלי פרחים לבנים.

הקץ לשודדים – אגדה דרוזית:

מעשה בראש כנופיית פשע בשם: "סוקין".

הכנופייה נרדפה על ידי הנסיך הישר "מועדאד".

בדרך פגש מועדאד, את "סאלחה", בתו הצדיקה, של אחד השודדים.

לאחר הארוחה, הרדימה סלאחה את אביה, והזמינה את הנסיך מועדאד, לבוא ולהורגו.

אביה, נהרג ע"י הנסיך מועדאד, אך שאר הכנופייה, והמנהיג סוקין, הצליחו להימלט.

בהיותם עייפים, ביקשו מנוחה בביתה של אחת הזקנות.

הזקנה נתנה לו לנוח, ומשנרדם, הפכה עליו את מחתת הגחלים הבוערות, והרגה אותו.

סאלחה הצדיקה, נשארה בבתוליה, היא לא נישאה מעולם.

לאחר מותה, על קברה צמחה החבצלת.

הנערה הצחקנית:

בכפר אלחאדר ליד ארטס, הייתה נערה צחקנית, וידידותית לבריות.

היא הרבתה לצאת מביתה ללא רעלה על פניה, כששיניה חשופות ופיה גלוי, היא דברה עם הנקרה בדרכה, חייכה וצחקה בקול. אחיה הזהיר אותה, כי אם תמשיך כך, סופה יהיה רע.

היא המשיכה. אחיה רצחו אותה. את הגופה השליכו לבור סיד. עם הזמן, נפתחה חקירה ברצח הנערה. גופתה הוצאה מהבור, ונלקחה לקבורה ליד ברכות שלמה. זמן קצר לאחר הקבורה, צמחה על קברה חבצלת. אז הבינו האחים שהיא הייתה טהורה וכי הם שפטו אותה ללא מעל וכי הם שפכו דם לחינם.

החבצלת בסמלים

יופייה של החבצלת וצורתה הייחודית, משכה את תשומת לבו של האדם, אשר הפך אותה לסמל. בתרבויות שונות, ובתקופות שונות השתמשו בצללית הפרח כסמל.

היות והזיהוי של החבצלת, אינו ברור, וכי יש המזהים אותה עם אירוס ההיכל, ועם השושן הצחור, הרי שניתן לומר שפרח הנקרא בצרפתית: "פלר דה ליס", הוא בסבירות כזו או אחרת, גם החבצלת, ואינו בהכרח השושן.

צללית בעלת שלוש עלי כותרת, נמצאה על מטבע השקל, עם המילים: "יהד מדינתא".

צללית דומה, נמצאה בשימוש גם בתרבויות קדומות אחרות כגון: האשורים, הפיניקים, המצרים, ההלניסטים והרומאים.

הרומאים, אף השתמשו בסמל זה, לציין את האצולה, ואת הכתרת המלכים, כך הוכתר המלך כלוביס הראשון. ישנה מסורת, שפרח זה ירד מן השמיים כמתנת מרים הבתולה לבית המלוכה, ובעצם לאשר את שלטונו.

בית המלוכה הצרפתי השתמש בפרח כשהרקע כחול בעוד הפרח בצבע זהב, כסמל במגיני האבירים. ישנה מחלוקת מי התחיל בכך. האם זה פיליפ הראשון במאה הי"א, או שארל החמישי במאה הי"ד. השימוש בסמל זה התפשט, לאיטליה.

עם הזמן ניתנה משמעות לצורת שלושת העלים לצדדים ולגובה.

אציל טוב ונכון הוא האציל ההולך בדרך האמצע, דרך הישר לא מתפתה לסטות שמאלה או ימינה.

היו ימים שצבעו את עלי הפרח בצבעים של כחול, אדום ולבן.

הלבן הוא המרכזי הפונה למעלה ומייצג את דרך הביניים, דרך האמצע, דרכו של האציל הנכון והנבון.

ומנגד, בימי הביניים, נהגו בצרפת לקעקע את צורת הפרח על כתפם של הגנבים, כך שיהיה קל לזהות אותם ולהיזהר מפניהם.

בדת, בספורט ובתרבות:

בעולם הנוצרי משמש הפרח לציין את השילוש הקדוש.

קבוצת הכדורגל פריז סאן ז'רמן וכן קבוצת הפוטבול ניו אורלניס סיינטס, משתמשות בסמל זה. אף יצרנית הגיטרות שכטר משתמשת בפלר דה ליס כסמלה.

בישראל:

לחדש ימנו כקדם, במטבע אחד שקל חדש, מוטבע הפרח,

כשהוא שואל ממטבע יהודה בימי השלטון הפרסי.

פרח שלושת העלים הוא סמלה של תנועת הצופים,

ובהמשך תנועת השומר הצעיר תכליל אותו בסלמה,

כדי לציין שבשומר הצעיר מושם דגש גם על פעילויות צופיות.

הפרח משמש גם כסמל חיל המודיעין ויחידותיו משלבות אותו בתגיהן.

החבצלת בסמלי חיל המודיעין:

פרח החבצלת נבחר להופיע בסמל חיל המודיעין. היו שניסו לתת לכך טעמים שונים כמו:

דיו סתרים:

בימי קדם היו מרגלים כותשים את בצל הפרח, ומשתמשים בחומר שהתקבל מהכתישה כדיו סתרים.

פתוח סגור פתוח:

פרחי החבצלת, נסגרים ביום, ונפתחים לעת לילה. דבר המדמה את עבודתו של איש המודיעין, הנעשית בחסות החשכה.

צבעי הסמל: ירוק – לבן אמורה להמחיש את החבוי שבגלוי – ואת הגלוי שבחבוי.

תכנית חבצלות:

אחת התוכניות החשובות בחיל המודיעין, היא תכנית חבצלות.

זוהי תכנית קצונה אקדמאית (בוגריה מסיימים תואר ראשון באונ' העברית)

הכוללת הכשרה מודיעינית רחבה, הכשרה פיקודית-מנהיגותית והכשרות צבאיות שונות, בהן טירונות קרבית וקורס קצינים.

לאחר ההכשרה, בוגרי התוכנית משרתים שש שנים בשירות קבע בתפקידי ליבה באמ"ן ובגופי המודיעין ביחידות השדה.