עצמאותה של פינלנד

אין צורך להכביר במילים לגבי יופייה של לפלנד, הנוף הצבוע לבן מקצה ארץ לקצה ארץ.

אור שמש מיוחד, חודר בין שכבות עננים, צובע את השמיים בצבעים מיוחדים וזוהרים,

יערות עבותים מלוא העין מכוסי שלג.

לא פחות מעניין ומרתק הוא סיפור הדרך לעצמאות. ניתן למצוא דמיון למאבק שלנו לעצמאות מעין מלחמת דוד הפיני בגוליית הרוסי.

החומר רב, לכן אחלק את דבריי לשני מאמרים. לקריאת המאמר, יש ללחוץ על התמונה.

---

חזרתי מסטז' מעניין וייחודי בלפלנד, דרך חברת קשרי תעופה ובהדרכתה של המעולה רויטל לוי שטיין. גיליתי ארץ מדהימה, נופים מדהימים, והיסטוריה מרתקת, עליה אכתוב בשורות הבאות.

פינלנד הדרך לעצמאות

המלחמה הפינית – מלחמת רוסיה שוודיה

בין השנים 1808 - 1809

עצמאותה של פינלנד באה לה על דרך המקרה (אם אפשר לקרוא לזה כך).

הסיפור כלל אינו סיפור פיני, הוא סיפור נפוליאוני.

נפוליאון, דרש מרוסיה, שתדרוש משוודיה, לייצור מצור כלכלי על בריטניה.

שוודיה לא ממש התלהבה מהעניין, וסירבה.

לאור זאת, הרוסים החליטו לתקוף את שוודיה.

למעשה הם תקפו את פינלנד.

למה לתקוף את פינלנד?

כי פינלנד היא חלק משוודיה. במשך כשש מאות שנים, פינלנד היא חלק משוודיה, ואינה מדינה עצמאית.  

העילה הרוסית, (אשר תחזור על עצמה גם במלחמת העולם השנייה, במלחמת החורף) לתקיפת פינלנד  היא הרחקת הגבול מעיר הבירה סנקט פטרבורג.

תוצאות המלחמה

תוצאות המלחמה הן, ששוודיה הפסידה, את פינלנד המהווה כשליש משטחה.

כך מבלי שתכננה זאת, פינלנד הפכה למדינה עצמאית.

האמת שלא ממש מדינה עצמאית, אלא למדינת חסות רוסית עם אוטונומיה "הדוכסות הגדולה של פינלנד".

הצאר אלכסנדר הראשון העניק לפינים אוטונומיה נרחבת, מה שאפשר לפינים לשמור על חוקיהם, דתם ושפתם.

כך מבלי שתכננו זאת מלכתחילה, החלו לפינים לחלום את חלום העצמאות.

תקופה זו נחשבת לערש הלאומיות הפינית שהובילה בסופו של דבר לעצמאות

ב-1917.

רוסיפיקציה:

לאחר מותו של הצאר אלכסנדר, עלה לשלטון ניקולאי השני הוא ניסה לבטל לפינים את האוטונומיה שהפינים קבלו מאלכסנדר הראשון ולכפות עליהם רוסיפיקציה, שמשמעה: שפה ותרבות רוסית.

ניצול הזדמנות - מלחמת אזרחים ועצמאות 1917 – 1918:

הפינים אשר כבר טעמו את טעם החירות והעצמאות לא הסכימו לחזור אחורה, והתנגדו לרוסיפיקציה.

הרוסים, ניסו כל הזמן לבחוש בקדרה הפינית, דבר שגרם למתחים פנימיים שיבואו לידי ביטוי במלחמת האזרחים.

המהפכה הבולשביקית החלישה את רוסיה, הפינים ניצלו הזדמנות זו, והכריזו על עצמאות. הרוסים (לנין) הכירו בעצמאות זו, ובמקביל עודדו מלחמה פינית פנימית – מלחמת אזרחים.

הפינים הלבנים  בתמיכת גרמניה נגד הפינים האדומים בתמיכת רוסיה.

הפינים הלבנים ניצחו – ובכך זכתה פינלנד לעצמאות מדינית והייתה לדמוקרטיה מערבית.

אך המחיר היה כבד מאוד.

חלק מהפינים האדומים יצאו לגלות לרוסיה.

מלחמת החורף – ומלחמת ההמשך:

השלב הבא במערכת היחסים העכורה בין רוסיה לפינלנד היה במלחמת העולם השנייה. את הקרבות בתקופה זו מקובל לחלק לשניים: מלחמת החורף, ומלחמת ההמשך.

מבחינת הפינים, היה זה מאבק קיומי של ממש.

המלחמה הזו מהווה את הזיכרון הלאומי המשמעותי ביותר לעצמאות העם הפיני.

מלחמת החורף, מהווה מלחמה רוסית – פינית לעצמה, אך לא ניתן לנתק אותה מאותה מערכת יחסים מדינית קודמת. לשני העמים יש חשבונות לא פתורים זה כנגד זה.

מלחמת החורף 30.11.39 – 03.04.40

לאחר הסכם "ריבנטרופ–מולוטוב", גרמניה ורוסיה נגסו כל אחד מהכיוון שלו בפולין.

רוסיה חששה מפלישה גרמנית מכיוון פינלנד (זוכרים שבמלחמת האזרחים גרמניה תמכה בצבא הלבנים?!), לכן ביקשה מפינלנד מספר ויתורים טריטוריאליים.

הטענה הייתה להרחיק את הפינים (ואת בעלי בריתם) מסנט פטרסבורג.

הפינים סרבו.

דבר אשר גרם לפרוץ מלחמת החורף.

הפינים והרוסים מערכה שאינה ראשונה:

משך ימיה של מלחמה זו, היה בסה"כ 105 ימים, אך תוצאותיה היו נוראיות, לשני הצדדים. לצד הרוסי הרבה יותר.

הרוסים היו צבא גדול ועצום, הפינים היו צבא קטן ומועט יכולות וציוד. לאור זאת, ולאור הניצחון הקל על פולין, הרוסים היו בטוחים שהם לקוחים את הפינים בקלות, כמעט והייתי אומר עם יד קשורה לאחור.

הפינים התייחסו למלחמה ברצינות רבה, והתארגנו אליה. הם ביקשו סיוע ממדינות שונות בעולם (לא תמיד זכו לתמיכה לה היות זקוקים), הם החזירו בנים פינים השוהים בארצות שונות, ועוד.

למרות זאת, צבאם היה קטן בהרבה וחסר בציוד, ובוודאי אל מול הצבא הרוסי.

ובכל זאת, הם הסבו לרוסים הרבה מאוד כאב ופגיעה.

כמה מושגים על הלחימה הפינית:

צבא קטן וחלש חייב למצוא דרך להתמודד עם אויב גדול ועצום.

הפינים נקטו בדרך לוחמת הגרילה, וההפתעה (אם זה מזכיר לנו את מלחמת העצמאות שלנו, יש לכך בסיס).

המוטי – MOTTI

מוטי, היא ערמת עץ מוכנה לחינוך. זהו מושג מתחום עבודת העץ שהיא מקור פרנסה מאוד חשוב בפינלנד.

הפינים השתמשו בשיטת עבודה זו, למלחמה נגד הרוסים.

פינלנד היא ארץ יערות מכוסה שלג.

ביערות השבילים צרים. תנועת כלי רכב אפשרית רק בטור עורפי ארוך (ומסורבל).

הצבא הרוסי, גדול, מסורבל, וכבד.

הצבא הפיני קטן, קל תנועה ובעיקר מסווה היטב בשלג הלבן.

הפינים נעו בשלג על גבי מחלקיים בעוד הרוסים מסורבלים בטנקים, ובכלי רכב כבדים.

הפינים היו פוגעים בראש השיירה ובסופה, ואז היו נכנסים למלאכת ה-MOTTI

"חותכים" את הטור הרוסי לחתיכות קטנות כמו ערמות עצים, ופוגעים בו.

קו מנרהיים

קו ביצורים מיוחד במצר הקרלי חכמת הקו הייתה בניצול הטופוגרפיה בצורה חכמה ומתוחכמת. בין הביצות, האגמים, וסלעי הגרניט הטבעיים הם זרעו שדות מוקשים ותעלות קשר..

השריון הרוסי תועל לשם, וכאן ערכו להם הפינים קבלת פנים חמה במיוחד.

בקבוק מולוטוב - "פצצה לעניים": 

ובכן מהו אותו בקבוק מוטלוטב? 

ואיך הוא קשור לפינים?

עד שלא עסקתי במלחמת החורף, הייתי בטוח שבקבוק המולטוב, נקרא על שם מי שהמציא אותו ויאצ'סלב מולוטוב שר החוץ הרוסי, ולא היא.

בקבוק מולוטוב - הוא דווקא לעג לאותו שר חוץ רוסי.

הסיפור הוא כזה, הרוסים הפציצו את פינלנד,

אך הם שיקרו ואמרו שהם בסה"כ עוזרים לפינים וזורקים להם מהאוויר חבילות מזון.

הפינים אמרו בלעג, אם הרוסים מביאים את המזון, אנו נביא את השתייה. 

ובאמת בתחילה קראו לפצצות הללו: "קוקטיל מולוטוב". 

קוקטיל מולוטוב - היה הנשק האנטי טנקי העיקרי שהיה לפינים.

מפעלי הבירה הפינים הפסיקו לייצר בירה, ובמקום זה ייצרו קוקטיל מולוטוב.

הם היו מתגנבים לשריון הרוסי, בשקט - בשקט, עטויים בגדי לבן, מגיעים עד לטנק הרוסי, ודוחפים את הבקבוק בפתחי האוורור של הטנק, שם הוא היה מתלקח.

התמונה באדיבות אתר IWM - האתר הבריטי להיסטוריה צבאית

נשק אישי תת-מקלע סואומי (Suomi KP/-31):

בעוד הרוסים השתמשו ברובים גדולים ומסורבלים, הפינים השתמשו בתת מקלע סומואי. 

זהו נשק אישי קטן ויעיל במיוחד בטווחים קצרים, כפי הנדרש ביערות.

דבר נוסף, הפינים התאימו את הנשק למזג אוויר.

בעוד הנשק האישי הרוסי, היה קופא בקור הפיני.

המוות הלבן

אנשים מסוימים, במעשיהם המסוימים קונים את שמם ואת כינוייהם. 

מעשה בצייד איילים פיני, קטן קומה אשר שמו הוא: "סימו האיה".

הבחור הזה, חי ביערות פינלנד, שם הוא היה צד את המזון שהביא למשפחתו, איילים.

משגויס לצבא, להגנת המולדת, הביא אתו את המיומנות שרכש במהלך חייו, הצייד.

הוא היה אומר:

"כלל לא משנה על מה מסתכלת הכוונת שלי, 

על אייל - או על חייל.

הכוונת -  היא אותה כוונת, 

האצבע על ההדק -  היא אותה אצבע על ההדק, 

הכדור המשולח דרכה - הוא אותו כדור".

מצויד במיומנות זו, עם הרובה שהביא מהבית, היה צולף באויב הרוסי. וכשהציעו לו כוונת טלסקופית סירב.

הוא טען, כי הזכוכית נוצצת, וכי הוא צריך להרים את הראש, כדי שהעין תראה דרך הכוונת, מעשים אלו יסגירו אותו, וחוץ מזה אני רגיל לעבוד עם הכוונת הישנה.

אז עם כוונת ברזל, ועם הרובה שלו, בתוך 100 ימי לחימה הוא רשם מעל 500 פגיעות מדויקות בחיילים רוסים.

סימו האיה - המוות הלבן (התמונה באדיבות ויקיפדיה

רוח האדם (הסיסו – Sisu) - הנשק הסודי של גולדה ושל הפינים

נדמה כי מעל הכל מרחפת רוח האדם.

נסתכל לרגע אצלנו. באחד הראיונות גולדה אמרה: "יש לנו נשק סודי, "נשק האין ברירה".

נדמה כי נשק זה הוא רוח הסיסו - Sisu.

בסרט הנושא את אותו השם (Sisu) מנסה אחת הדמויות בסרט, להסביר לחייל נאצי, מדוע אין סיכוי שהם ינצחו אותו. 

לא תנצחו אותו כי הוא Sisu. היא מסבירה לחייל הנאצי מהו Sisu. 

כשראיתי את הסרט (בנטפליקס) לא ממש הבנתי במה מדובר.

את רוח הסיסו אי אפשר להסביר. זהו מערך שלם של אמונות, דעות, תחושות וערכים. 

ובעיקר שילוב של כוח רצון קיצוני, נחישות, עקשנות ואומץ לב אל מול סיכויים אפסיים. הרוח הזו איחדה את האומה הפינית, והובילה את חייליה.

חוץ מזה חפשו את הסרט בנטפליקס אגב יצא כבר סיסו SISU 2

התמונה מאתר IMDb - https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=2230347

 הכישלון הרוסי

מעבר לאיכות החיילים הפינים הרוסים נכשלו מסיבות נוספות, ביניהן, הזלזול בצבא הפיני. הם היו שיכורי ניצחון לאחר המלחמה נגד פולין, והיו בטוחים שהם לוקחים את פינלנד בקלות. לכן, הם לא ממש תכננו את המלחמה.

דבר נוסף סטלין הוציא להרוג את הקצונה הבכירה והמנוסה, כך שהוא נותר עם הרבה "יס מאנים" חסרי ניסיון וחסרי מעוף.

סוף המלחמה:

המלחמה הוכרעה, רק לאחר שהרוסים הביאו כוחות – ועוד כוחות – ועוד כוחות לחזית, לקו מנרהיים, ופרצו אותו.

הפינים היו מותשים, חסרי ציוד ועם חצי מהכוח הצבאי שלהם. האמת, שגם הרוסים היו הרוסים, גם הם היו מותשים.

חושב שהיה כאן עניין של מי ימצמץ ראשון (מזכיר את דברי רפול: "אם אתם עייפים, גם האויב עייף. אם אתם מותשים, גם האויב מותש")

הסכם שלום:

הסכם השלום, לא היה ממש הסכם שלום. הוא היה יותר הסכם כניעה של פינלנד.

פינלנד חשה שהיא נזנחה ע"י מדינות אירופה, בעיקר ע"י שוודיה, במיוחד לאור העובדה שמלך שוודיה, לחץ על פינלנד להסכים להסכם השלום.

אכזבה זו, תגרום לפינלנד, לקבל את החיבוק הגרמני, במה שיקרא "מלחמת ההמשך".

תוצאות מלחמה   

(שנמשכה בסה"כ  105 ימים)

תוצאות מלחמה שנמשכה 105 ימים היו נוראיות ביותר

אבדות הרוסים:* יותר מ-125,000 חיילים סובייטים נהרגו* משמעות העניין שהיו ימים בהם נהרגו כ-10,000 חיילים.

אבדות הפינים:* הפינים איבדו כ-27,000 חיילים* כ-250 חיילים ליום.* לפינים היו 55 אלף פצועים.* למדינה בת כארבעה מיליון תושבים זה הרבה מאוד.יחד עם זאת,

"הסכם השלום" שנכפה עליהם, היה קשה מאוד.* ויתור כעשירית משטחה של פינלנד, כולל אזורי תעשיה, וכולל מאתיים אלף פליטים פינים שנאלצו לעזוב את ביתם. הצטרפות לשטן - אך לא מכירת נשמתה לשטן:פינלנד חשה מושפלת וכאובה, 

היא ליקקה את הפצעים, 

אך שמרה את הכעס והעלבון, וחיכתה ליום נקם ושילם.

היא תמצא דרך להביא את הכעס, ותחושת הנקם לידי ביטוי בעוד פחות משנה.למורת רוחם של ארצות המערב - פינלנד תצטרף אל השטן - אל גרמניה הנאצית.תהיה זו נקמה ברוסים.